וניל עם פיצפוצית

נשבר לי האח...
היתה לו תאונת דרכים ונשברה לו עצם הירך, הוא עבר ניתוח ויש לו ברגים.
עכשיו יהיה אסור לו לדרוך לפחות 6 שבועות.
אמא מחורפנת ומחרפנת את כולם.
כל הזמן כל המשפחה בטלפונים, ועם כל הבלגן הזה לא הספקתי לענות לקאובוי בממתינה כי הייתי על הקו עם אחי בבי"ח, ואח"כ לא תפסתי אותו ועכשיו הוא לא זמין.
שלחתי לו SMS ואני מקווה שהוא יתקשר בקרוב כי אני מתה לעוף מפה.
אחי ואחותי בבי"ח עם האח השבור, אמא בינתיים מטריפה את כל העולם בטלפון, ומנסה לתכנן לאחי איפה כדאי לו להיות כשישחררו אותו מהבי"ח, כאילו שהוא ישאל אותה בכלל איפה הוא יהיה...
מחר היא תיסע אליו על הבוקר ואני מרחמת עליו כבר מעכשיו, לא מספיק כואב לו, אמא תשגע לו את השכל. בדיוק מה שהוא צריך.
אמרתי לה שעדיף שהבנים יהיו ביחד, ככה אחי השלם יוכל לעזור לאחי השבור להתקלח, כי את זה לא אני ולא היא נעשה, עברנו את הגיל של מקלחות משותפות.
גם אם הוא ישאר בת"א אז גם אני ואחותי נוכל לעזור לטפל בו וגם החבר'ה שלו יבואו לבקר אותו שם והוא לא יתחרפן משעמום.
היא נתפסת על הקטע של המדרגות עד לדירה שלהם, כאילו שהוא יוצא 3 פעמים ביום לעשות פיפי בחוץ...
אז היא העלתה את הרעיון שהוא יגור אצל סבתא כי היא גרה בקומת קרקע, בלי לחשוב על זה שהדבר האחרון שסבתא צריכה בגילה זה להתרוצץ ולטפל במישהו חוץ מעצמה.
אני מקווה שכל המצב הזה לא יגרום לה ללכת לישון מאוחר, אין לי כבר סבלנות לטירטורי שכל שלה. כאילו שיש מה לעשות עכשיו...

הלוואי והקאובוי יתקשר כבר, אני מתה לעוף מפה ולהינות מקצת שקט נפשי.