כן... המשחק הישן הזה... קלפים צבעוניים, מספרים וצורות... כמה כיף יש בפשטות הזו.
לא זוכרת איך יצא לנו בכלל להזכר במשחק הזה פתאום, אבל התמלאנו חשקים לחזור קצת לתמימות ולאושר הנקי הזה שבמשחקי הילדות שלנו.
ניל הוניל הפך את הבית של ההורים בחיפוש אחר החפיסה הנחשקת אבל מצא רק חבילת "רייס" שהוא ממש דפוק יחסית לטאקי.
אז אתמול תוך כדי ריצות לצייר על בטן הריונית לבין החלפת ספרים בספריה ואי אלו סידורים נוספים - נכנסתי לחנות צעצועים ויצאתי כשבחיקי החפיסה הנחשקת.
עוד עברתי דרך הממלכה הכתומה, שם הותרתי את מלכתי והנסיכה שלה מקושטות היטב בחינה כיאה לבנות המלוכה.
(כשאני אפתח את התמונות התמונה תפורסם להנאת מעריצי כפות הרגליים המושלמות של מלכתי).
משם עוד המשכתי לביקור אצל אחי ורק באמצע הלילה הגעתי לממלכת הוניל והפיצפוצים.
כמובן שלא יכולנו לעמוד בפיתוי, אז ישבנו...
פתחנו את הניילון ביד רועדת מהתרגשות ושיחקנו איזה 15 משחקים, בטורנירים של מי שמנצח 3 משחקים זוכה בהתערבות.
למען שלום בית - אני לא אפרט מי ניצח/ה...
רק אציין שאחד/אחת מאיתנו יקבל/תקבל הערב חצי שעה של פינוק כפות רגליים...
איזה כיף לי!!!
(:
וכיוון שעכשיו צהרים ואני רעבה, פינת המתכון נדחית ואני הולכת להכין אוכל במקום לכתוב עליו.
בבלוג הבא אני אספר מה הכנתי בצירוף המתכון.
לפני 20 שנים. 10 ביוני 2004 בשעה 10:23
