וניל עם פיצפוצית

הם גילו לי את הנקודה הזו, הסטודנטים במגמת הקולנוע באונ' ת"א...

זה מסתכם במילה אחת - אפקטים!

זו הסיבה שאתמול בלילה, במקום לנוח בביתי או בצפון, יצאתי לצילומים בדירה נטושה אי שם בצהלה, לאפר חצ'קונים.

הסטודנט שנתקע ברגע האחרון עם איזה פרוייקט שהוא חייב להגיש לאיזו וועדה ביום ראשון על הבוקר התחנן שאבוא "רק את יכולה לעשות את זה שיראה אמין וזה ממש חשוב לי כי הוועדה הזו תחליט אם אני התקבלתי למגמה או לא".

איך אפשר לסרב למבט מתחנן של סטודנט בתחילת דרכו?
הוא הבטיח שבחצות וחצי, גג 01:00 אני בבית.
הסכמתי.

היו אמורים לאסוף אותי ב 19:30 - 20:00 "ברגע שאנחנו מקימים את הסט אני שולח מישהו לאסוף אותך, שלא תתייבשי שם סתם, יו באמת תודה שאת ככה מוכנה לבוא בשישי בלילה לאפר תמורת גרושים, אני באמת מעריך את זה, אין לך מושג עד כמה, את הנשמה שלי השקעתי בסרט הזה, רק שאתקבל..."

הגעתי לסט: "השחקנית טיפה מתעכבת, אל תשאלי, היא איבדה את הפלאפון שלה ואפילו אין לי מושג איפה היא, אני מקווה שלא תתייבשי הרבה עד שהיא תגיע, יש בייגלה ורוגעלך וקולה, תשתי ותאכלי בינתיים"

משאת חיי, קולה, בייגלה ורוגעלך! NOT ... מזגתי כוס מים מינרלים בטמפרטורת החדר וחיכיתי בסבלנות.

כשהגיעה השחקנית עברתי תהליך השבעה: "בסוף הצילומים את מורידה לי את החצ'קונים ומסתירה את האמיתיים שיצאו, אני יוצאת עם צלם שמצלם כל היום דוגמניות, שרק לא יזרוק אותי כשיראה אותי ככה, מחוצ'קנת"

נתקעתי באמצע בין במאי שרוצה את החצ'קונים עוד יותר בולטים והרבה מהם, משחקנית לחוצה שזה לא ירד לפני שהחבר שלה בא לאסוף אותה, אח"כ היו דיונים לגבי עוצמת המשחק, מאופק מדי? מוגזם מדי? החליטו שצריך עיתון נשים שהדמות תעלעל בו. הבמאי יצא לחפש ביום שישי אחרי חצות עיתון "לטפשה" או משהו כזה, והבין לבד מהשיחה שלי עם השחקנית בה המלצתי לה על ויטמינים שמטשטשים סימני מתיחה, שאת הרוגעלך והקולה אני לא אצרוך אז הוא הביא לי סנדוויץ עם גבינה צהובה וירקות ומיץ תפוזים.

הוא חזר ב 01:20 בערך, השחקנית כבר נרדמה וריירה על הסדין.
חצי מהחצ'קונים נשארו על הסדין גם כן...

חידשנו את האיפור, הפעם בהקצנה. התחילו לצלם בכל מיני ואריאציות.
ניסיתי להשאר עירנית אז כירסמתי לאט את הסנדוויץ למרות שחשדתי שמשהו לא הכי טרי בו.
טימטום של שעה מאוחרת, עייפות ושעמום ביחד...

עוד מיליון טייקים אחר כך, שינוי איפור לבחורה יפה עם חצ'קון וחצי שבקושי רואים, ועוד רבע מיליון טייקים באיפור החדש, סיימנו את הצילומים.

הסתרתי לשחקנית כל זכר לחצ'קון, אמיתי או בדיוני, ושחררתי אותה לחבר הצלם, אם כי חשדתי שבשעה 05:00 לפנות בוקר הוא לא ממש יצליח לקלוט חצ'קון אפילו אם הוא יצא לה בקצה האף.

בבית החוק הנדוש של "סנדוויץ חשוד כמקולקל במערכה הראשונה יסתיים בקלקול קיבה במערכה השלישית" התגלה כנכון.
את המעט שנשאר מהלילה ביליתי בהקאה.

ב 07:00 בוקר הלכתי לישון עד הצהרים.
קמתי לפני שעה, אני עדיין הפוכה.

אני אבטל את התוכניות שהיו לי להמשך היום ופשוט אנוח.