וניל עם פיצפוצית

קמתי בקושי הבוקר, כדי להתגלגל לי לכיוון צפון.
זרקתי כמה בגדים לתיק, ספר לקרוא ברכבת (יחד עם תפילה שיהיה בכלל מקום ישיבה, אחרת הלכה תוכנית הקריאה, ותחתיה תתחיל תוכנית הקריעה).

בדרך לאוטובוס עצרתי לומר שנה טובה לחבר טוב שעובד בסביבה ועליתי על האוטובוס לתחנת הרכבת.

לשמחתי הרבה היו מקומות ישיבה וכשהתמקמתי בנוחות, שניה לפני שליפת הספר, התקשרתי לאמא להודיע שיצאתי ולשאול אם לחכות בנהריה או לקחת מונית שירות לכיוון מעלות ולרדת בתרשיחא שזה הכי קרוב אליה הביתה.
היא נאנחה בעייפות "כן, תרדי בתרשיחא, אני מניחה שאצליח להקים את עצמי עד לשם."
אוקי, אני יודעת שאמא לא מרגישה טוב אבל שלשום היא אמרה לי שאחותי מגיעה יום לפני החג לעזור, אז אמרתי לה : למה שתקומי? תשארי לנוח, תשלחי את אחותי שתאסוף אותי ואנחנו יחד נכין את הכל."
אז אמא ענתה לי: "היא לא אמרה לך שהיא לא באה בסוף? הבנים החליטו לא לבוא כי XXX עם הירך השבורה החליט שזה בעייתי לו להתגלגל עד לכאן, אז XXXX אמר שישאר איתו בבית כדי שלא יהיה לבד בחג ואז גם XXX הודיעה שהיא לא מגיעה וגם סבתא לא מרגישה הכי טוב אז היא מעדיפה להשאר בבית".

"אז למה, לכל הרוחות לא אמרת לי את זה לפני שיצאתי מהבית???!!!???" אני שואלת כבר בעצבנות קלה... "לא ידעתי שאת לא יודעת" ענתה לי האמא המעופפת שלי.

החלטתי לעשות פניית פרסה.
החלפתי רכבות בבית יהושוע, חזרתי להרצליה, הסברתי לאיש הבטחון שנאלץ לפתוח לי את השער למה חזרתי להרצליה במקום לרדת בנהריה, עליתי על אוטובוס חזרה לרעננה, ישר לסופר הקרוב כדי לקנות קצת אוכל, כי חוץ מכמה גבינות מסריחות מצרפת ומנגו מאיה מרמה"ג אין לי הרבה דברים אכילים בבית.

בסופר פגשתי את החבר שעובד ליידי וסיפרתי לו את עלילותי והוא אמר שישמח לספח אותי למשפחתו להערב אם האחים שלי מבריזים לי, וגם לטפל בהם אחד אחד (:

עם כל אהבתי הרבה למשפחתי המשוגעת, לפעמים אני שמחה שיש לי גם את החברים הטובים שהם המשפחה השניה שלי... לא שהם לא משוגעים קצת לפעמים, אבל רק ככה אני רגילה ואוהבת P-:

אז מנצלת את ההזדמנות לאחל לכם איחול נוסף לחג:
לעבור את כל השטיקים של המשפחות שלנו בשלום, ולחזור מהערב הזה שפויים ככל שניתן!

שנה טובה ומתוקה!