הערב היתה לי ארוחת פיצוי על ההברזה של המשפחה מאתמול.
האמת - יצא הכי טוב ככה...
גם אתמול דפקתי שינה ממושכת שעושה רושם שמאוד נזקקתי לה, כיון שהיא נקטעה רק היום לקראת הצהרים כשאחד השכנים תקע בשופר,
וגם הערב יצאתי לאכול עם חברים יקרים ב"מקום בלב" שזה אחד המקומות הכי מקסימים בארץ, עם אוכל מצויין ואווירה כמו בסרטי קיטש רומנטיים.
הגבר שבחבורה עשה משהו שאף פעם לא חשבתי לעשות, הוא שאל מה המנות המיוחדות שלא רשומות בתפריט.
אחת המנות האלו היתה סופלה כמהין, וכמהין זה דבר שרק שמעתי וקראתי עליו אבל מעולם לא יצא לי לטעום, דבר שנראה לי כבזיון עבור חובבת פטריות שכמותי...
המלצר הזהיר שזו מנה קטנה ויקרה יחסית, אז החלטתי לחגוג והזמנתי גם פטוצ'יני עם פורטבלו ברוטב שמנת וגם סופלה כמהין.
אין לי ספק שהערב נהנתי הרבה יותר מאשר אם הייתי בצפון, עם אמא וסבתא הלחוצות, עם הכרח להגיש ולפנות ולרחוץ כלים וההיסטריה של אמא שחגים מכניסים אותה לרמת סטרס שצריך להוציא מחוץ לחוק, כמו מהירות מופרזת.
ישבתי בחברת אנשים שאני מאוד אוהבת, שהם גם סוג של משפחה עבורי, באחד מהמקומות הכי יפים וקסומים בארץ, אכלתי אוכל מצויין שהוגש ופונה ע"י מלצרים אדיבים וחייכנים, ובסוף הערב שילמתי בכסף ולא בבריאות נפשית, שזו האופציה המועדפת עלי על פי רוב.
עכשיו מבחינתי אפשר באמת לפתוח את השנה הזו באמירת "שנה טובה"!
(וגם סימנתי V סוף סוף על אכילת כמהין!
הגיע הזמן, עכשיו כשאני הולכת ומתקרבת לשנתי ה 35 עלי אדמות)
שנה טובה ומלאת טעמים חדשים ומרגשים לכולם!
לפני 17 שנים. 13 בספטמבר 2007 בשעה 19:56
