אני הבת הבכורה במשפחה.
נולדתי להיות הבת של אבאל'ה, תפקיד מכובד אך טעון לעיתים (פרוייד כבר הרחיב על זה, אז אני לא...)
במשך כל שנות הילדות הייתי העוזרת הקטנה של אבא, זו שהושיטה לו את הכלים והתבוננה בהערצה עיוורת איך אבא הכל יכול מתקן הכל.
לא היתה תקלה בבית או ברכב שאבא לא ידע לתקן.
פעם החתולה אכלה רעל וגססה אז אבא הצליח לגרום לה להקיא, עשה לה עיסוי לב והנשמה והיא חזרה לעצמה. אח"כ הייתי משוויצה בפני כל אחד שרק היה מוכן להקשיב "אבא שלי יודע לתקן הכל! אפילו את החתולה הוא תיקן!"
עם השנים ההערצה העיוורת התחלפה בהערכה וגם השלמה כי גם אבא שלי אנושי, גם הוא חולה לפעמים וגם עושה טעויות והוא לא סגן אלוהים בכבודו ובעצמו כפי שסברתי שנים רבות.
אבל אבא עדיין הוא האדם שאני יכולה לבוא אליו בכל בעיה, לספר לו הכל, להתייעץ ולקבל תדרוך מלא איך לתקן או לשפץ דברים, למקרה ששכחתי משהו ממה שלימד אותי כשהייתי קטנה.
חזרתי עכשיו עמוסה בדברים שקניתי בהום סנטר, לשפץ את חדר השינה הגדול לפני שאני עוברת אליו.
ידעתי בדיוק כמה ליטר צבע לבקש, מאיזה סוג, איזה גבס אני צריכה. שפכטל כבר היה לי בבית, כאילו דא?
קניתי שתי שידות שהיו במבצע. אני יודעת שבלי בעיות אוכל להרכיב אותן בעצמי.
גם את כל מה שקניתי סחבתי לבד 3 קומות בלי מעלית עד לדירה.
אבא לימד אותי להיות עצמאית, לדעת לעשות דברים בעצמי, בד"כ זה טוב, ולפעמים זה היה בעייתי כי לקח לי המון זמן ללמוד לבקש עזרה.
מודה שלפעמים האגו המטופש גורם לי להקשות על עצמי במקום לצלצל לאיזה חבר שישמח לקפוץ ולהושיט יד. אבל האגו שלי אוהב לעבוד קשה כדי להגיד אח"כ "עשיתי הכל לבד"...
הארון כבר מפורק, רוב החלקים כבר בערימת הזבל בחוץ (נשארו רק הלוחות הגדולים והכבדים יותר שאותם אוציא אח"כ) ושאר החג יעבור בסתימת חורים, צביעה והעברת הרהיטים מהחדר הישן לחדש.
אז בזמן ששלומית בונה סוכה, אני משפצת לעצמי את הבית...
לפני 17 שנים. 26 בספטמבר 2007 בשעה 12:35
