וניל עם פיצפוצית

יש בחיים את הטקסים הקטנים האלו שהופכים ימי חול ליותר חגיגיים...
עם כל אחד הטקס שונה:

עם נעמה המקעקעת הטקס הנוכחי הוא פחזניות מהקונדיטוריה החדשה ליד הבית, או בשולחנות שם, או אצלי בסלון. כשזה אצלי בסלון זה כולל את האזהרה לא לשבת על הקרש בספה (מי האידיוט שעיצב ספה עם קרש באמצע שכואב להתיישב עליו???). לפני שהיא יצאה לחופשת לידה היינו חוזרות על הטקס הזה לפחות פעמיים בשבוע וצחקנו שאנחנו משמינות יותר מהפחזניות מאשר מהגור בבטן. בעל הקונדיטוריה תמיד שמח שבאנו וצ'יפר אותנו בפחזניה נוספת לכל אחת או בקרואסון שוקולד חמים וטעים, הוא כזה איש נחמד.

עם החבר שעובד בחנות שליד הבית יש את טקס השוקו; בכל פעם שאני עושה קניות בסופר ויש זמן עד שהמשלוח יגיע הביתה, אני קונה לנו שתי שקיות שוקו יוטבתה עם השפיץ, ואנחנו יושבים או עומדים בחוץ, מקשקשים ומוצצים בהנאה מרובה את השוקו וזה נותן המשך מתוק ליום ומוסיף לו חגיגיות והכי כיף זה החיבוק הגדול רגע לפני שהוא חייב לרוץ בחזרה לעבודה.

עם הכתומה הטקסים יותר דינמיים, כי הטקס שם הוא ארוך והפרידה ממנו הכי קשה.
הטקס מתחיל עם כוס תה בחורף או שתיה קרה בקיץ, וקשקשת ליד השולחן בפינת האוכל, לפעמים ננדוד לסלון, לפעמים נעשה טיולים למכולת או לסידורים אחרים ולפעמים גם וגם, ונחזור לארוחת ערב מעולה שהיא מכינה. יש שם עוד חתולים ואפרוח ונסיכה שמשלימים את החגיגה.
כל כך כיף שם שתמיד קשה כשמגיע הרגע שצריך לחזור הביתה.

ויש עוד חברים ועוד טקסים שהופכים כל יום חול ליום חג, וזה כזה כיף להכניס לפחות שני טקסים עם שני חברים לכל שבוע ולהפוך אותו מסתם שבוע רגיל לשבוע מיוחד.

יש לי עוד שאריות מהטעם של השוקו בפה, וחיוך גדול מחיבוק הפרידה, ואני יודעת שכשאעבור לצפון אני אתגעגע כל כך לטקסים האלו, אבל אמצא את הזמן להגיע ולחזור עליהם מדי פעם גם כשאהיה רחוקה.