וניל עם פיצפוצית

לפני כך וכך שנים היה לי סבא, וחתיכת סבא הוא היה...
התחתן והתגרש בערך 5 פעמים, בחלק מהאפיזודות עשה ילדים ובחלק לא, היה פלרטטן רציני הסבא הזה, אפילו כשהיה נשוי לסבתי מצד האמא היה מפלרטט עם סבתי מצד האבא בכל הזדמנות שהסבא השני לא היה בסביבה, אפילו צבט לה בישבן מדי פעם, אבל הוא היה משפחה אז סבא קיבל את זה בסלחנות ולא פרק לו את העצמות למרות שבטח מאוד התחשק לו.
מעבר לכך הוא לא היה יותר מדי איש משפחה ורוב הזמן די התעלם מצאצאיו והיה עסוק בכיבושיו החדשים ובפיתוח זנים חדשים של ורדים ושושנים ושאר ירקות.

חוץ מלהתחתן ולהתגרש הסבא הזה ידע גם לקנות כל מיני נדל"נים ולעשות עסקים, וכשהלך לעולמו חיכתה הצוואה:

את העסק ליבוא זרעים ופקעות וכו' הוריש לאחד מהבנים שלו,
את המשתלה הוריש לבת הבכורה, לעוד אח ולאמא שלי הוריש סכום כסף נחמד שעזר לאמא שלי לבנות לעצמה בית נחמד בצפון בתוספת המשכנתא, ויש עוד חנות בת"א שמושכרת עד היום והשכ"ד מתחלק בין ארבעת הילדים מנשותיו השונות.

את הבית שבו חי עם ידועתו בציבור האחרונה, השאיר לה לחיות בו עד סוף ימיה וכתב בצוואתו שבבית הזה הוא רוצה שיגורו בני המשפחה ובו יעשו את השמחות המשפחתיות ויהיה שם חדר לזכרו עם תמונות שלו והאוספים שלו (הוא אסף חפצי אמנות של תרנגולות, גם תרנגולות אמיתיות הוא אסף אבל לפחות אותן לא ציווה להכניס לחדר הזה, קצת שפיות עוד נותרה לבן אדם).

לאחר מותה של הידועה בציבור אף אחד מהילדים או הנכדים לא רצה לגור בבית הזה אפילו שזה בית במקום די נחשב ויש גינה גדולה, אז הבית הושכר.
דייר הבית מזה שנים רבות ביקש לקנות אותו והילדים החליטו שההצעה יפה ולמה לא אם אפשר...

אז זהו, בגלל הצוואה של הסבא ז"ל, צריכים כל נכדיו לחתום מול עו"ד נאמן הצוואה או משהו כזה, שאנחנו מוותרים על הזכות לרשת את הבית ולגור בו כדי שיהיה אפשר למכור.

אז היום כמעט כל 12 נכדיו (פרט לשנים שנמצאים כרגע בארה"ב) של אותו סבא פלרטטן ז"ל, מתכנסים אצל עו"ד לחתום על איזה מסמך ויתור על הפעלת הצוואה.
כמעט שני עשורים עברו מאז סבא נפטר ועדין אף אחד לא ממש רץ לגור באותו בית, והוחלט פה אחד שהוא ימכר בשמחה.

אז היום, באמצע יום גשום זה, אני צריכה לצאת מהבית החמים והנעים שלי כדי לחתום באיזה משרד עורכי דין, ולהתחבק ולהתנשק עם כל הבני דודים כאילו שיש עוד פעם איזו חתונה או בר מצווה,
אבל לפחות אמא אמרה שנצא לאכול יחד צהרים, היא, שני האחים שלי, אחותי ואני, ואותם אני תמיד שמחה לראות ולחבק וזה אף פעם לא מרגיש דביק ומלאכותי כמו לחבק ולנשק את בני הדודים.