זהו, תם ונשלם טקס החתימות, ושבתי בשלום לביתי, ואפילו לא נרטבתי מהגשם (:
כשהגענו כולנו למשרד עורכי הדין זה היה ממש מראה מגוחך, זה הרגיש לגמרי כמו אירוע משפחתי רק שלא היו כל ההורים של הנכדים אלא רק ההורה שהוא צאצא של אותו הסבא.
צחקנו עם העורכי דין ושאלנו איפה ה DJ ומתי הקייטרינג מגיעים.
חתמנו על המווווון ניירות, וקיטרנו שזה לא אקולוגי לכרות כל כך הרבה עצים בזמן שהטכנולוגיה מאפשרת לחתום פעם אחת ולהעביר לסריקה דיגיטלית.
אחי בכלל יעץ לעבור לטביעת אצבעות במקום חתימות כי חתימה אפשר לזייף וטביעת אצבע זה כבר יותר מסובך.
היה עוד איזה מסמך אזהרה שנתנו רק לארבעה מאיתנו לחתום עליו, לי, לאחי ואחותי ולעוד בת דודה אחת ולא הבנו למה אותנו מזהירים ואת האחרים לא, והתחלנו לצחוק שאנחנו מסוכנים לסביבה אז אחותי אמרה לי: "מילא האחרים, אבל את???" אבל העובודות מדברות בעד עצמן, מתוך 12 נכדים אני הייתי ברביעיה שהיתה תחת אזהרה או מה שזה לא היה...
בשלב מסויים קפץ הקונה של הבית, בחור רווק נחמד, נראה טוב מאוד וסיפר איך סידר את הגינה והביא תוכים ותרנגולות וכולנו צחקנו שככה בטח סבא ראה את זה מלמעלה והיה מרוצה גם מזה שמכירת הבית איחדה את כל המשפחה וגם מהתרנגולות שיגורו בגינה.
אחרי שהבחור הלך בת דודה שלי ישר שאלה בן כמה הוא כי יש לה חברה רווקה שנראה לה שהוא הטעם שלה, אז אמא ודוד שלי אמרו לה שהם חושבים שבמקרה הזה עדיף יהיה אם יש לה בחור נחמד להכיר לו, כי בכל העשור שהוא גר שם מעולם לא נראתה בשטח בחורה.
היינו שם כשעתיים, עושים הרבה רעש וקצת בלגן, אבל ככה זה כששמים כל כך הרבה בני משפחה אחת ביחד באותו משרד קטנטן.
בסוף כמעט כולם התפזרו ורק דוד שלי היה צריך לשבת עם אמא שלי ודודה שלי לעבור על כמה מהמסמכים של המכירה, אז בת דודה שלי ואני שהיינו צריכות טרמפ עם הדודה והדוד ישבנו איתם באיזה בית קפה, הם דיברו על כוס קפה ומאפה ובת דודה שלי ואני חלקנו פסטה ברוטב שמנת ובטטה ועוד נשאר לקחת טייק אווי הביתה מהמנה הגדולה והמלצרית החמודה צ'יפרה אותי במנת סלט במתנה לקחת הביתה עם הפסטה.
הדוד הקפיץ אותי עד הבית שלא ארטב מהגשם והלך לנוח, גם אני חזרתי שפוכה.
כל הניירת הזו מתישה!
ובקשר לאוסף התרנגולים של סבא, בררתי מה איתו ומסתבר שהוא מפוזר בין כל המשפחה...
לפני 16 שנים. 20 בדצמבר 2007 בשעה 15:39
