התעמלנו היום יחד, היא ואני, בעיקר אימון שרירי הלשון בקשקשת...
רכילויות אחרונות, מי עם מי ולמה ומי רק מפנטזת, איזה גברים שפויים יש בסביבה (אין!) ומי שרוט, ועד כמה...
כמה עצוב לגלות בכל פעם מחדש בשיחות עם בנות שמלאי הגברים השווים והפנויים שואף לאפס ולמצוא גבר שהוא גם פנוי, גם מרתק, וגם לא סובל מקומיטמופוביה הוא שואף לאפס.
סרקנו את האקסים ואת פחדיהם, את המכרים המשותפים וחלקנו חוויות של בנות מהתחלות פאטתית של גברים,
סיפרתי לה איך שטפתי איזה ערס שהתחיל איתי במשרד הפנים עם "חבר זה לא קיר" ואני אמרתי לו "פעם אחת תהיו מקוריים, כמה אפשר לטחון את אותם משפטים נדושים כמו- חבר זה לא קיר ואני פטיש אויר, או 30 שנה אני גנן ותגידי זה כאב וכו', פעם אחת שיפתיעו אותי"
הבחור התחיל לגמגם ואני המשכתי בסידורי המרובים.
אחרי הרכילות עברנו לשופינג, גילינו מקום סודי של בגדי מעצבים במחירים מצחיקים ויצאנו עם שקיות מלאות כל טוב בלי לחנוק את הויזה יותר מדי.
נפרדנו בחיבוק וקבענו שאולי מחר נלך יחד לים...
אין כמו בילוי של בנות להרגיש שאני חיה!
אבל איפה הגבר המדהים, המיוחד, הסקסי, המקסים, שיכנס סוף סוף לחיינו בסערה כדי שבאמת יהיה לנו מה לספר אחת לשניה בחיוך מהופנט ואידיוטי...
זה הרבה יותר כיף מלקטר עליהם כל הזמן...
לפני 19 שנים. 4 באוגוסט 2005 בשעה 21:29
