יצאתי בערב למסיבה בלימיט, אפילו שאולי היה חכם יותר להשאר בבית לישון אחרי שבוע תזזיתי של עבודה וסידורים, אבל ממש רציתי לצאת ולראות את החבר'ה.
יודעת שזמן להשאר בבית יהיה לי בשפע ומתוך אילוץ כשאחזור לגור בצפון, בחור הנידח אך היפיפה.
בינתיים אני רוצה להינות מהחודשים האחרונים שלי כאדם עצמאי וחסר מחוייבות יחסית, לא לדאוג לבייביסיטר ולהנקה ולשאר ירקות שאצטרך לדאוג להם בעתיד.
תרצתי לעצמי שלפחות אאפר ואעשה קצת טיפים לכיסוי הנסיעות אבל הפעם לא היה יותר מדי ביקוש ורוב הזמן התקשקשתי עם האנשים וכמעט ולא איפרתי, אבל ללא ספק נהנתי!
המוזיקה כפי שכתבו רבים אחרים בבלוגיהם, אכן היתה משובחת, שלומי בהחלט יודע להפגיז שירים טובים בזה אחר זה!
ראיתי אנשים שאני אוהבת ולא ראיתי הרבה זמן, ונהנתי מהחברה ומהאווירה ובעיקר מהאנשים.
אני יודעת שיהיה לי געגוע לימים האלו כשאהיה רחוקה ועסוקה, ואני גם יודעת שבחיים החדשים שמחכים לי יהיה הרבה קסם וסיפוק מסוג אחר, ואני גם בטוחה שאמצא את הדרך לשלב מדי פעם ולקפוץ למרכז עם הקטנטונת שתראה איפה האמא שלה הסתובבה לפני שהיא נולדה.
מרצה לשעבר שלי, ד"ר אודי בר כתב פעם דבר יפה על הגעגוע - הוא כתב שזה סימן שהיה משהו שמאוד אהבנו וזה תמיד טוב לאהוב.
האהבה הזו נשארת גם כשהיא מרחוק, ואין כזה דבר שאין מקום לעוד אהבה חדשה להכנס לחיים, ואין דבר טוב יותר מחיים מלאי אהבה בכל זמן - עבר, הווה ועתיד!
ותודה לאל, שחיים שכאלה בדיוק יש לי (:
אוהבת אתכם, חברים יקרים שלי!
}{
לפני 16 שנים. 19 בינואר 2008 בשעה 14:27