וניל עם פיצפוצית

הצפנתי ברביעי על הבוקר, הגעתי לסבתא בדיוק לארוחת צהרים מעולה שכללה מרק ירקות חם וטעים וחומוס עם מלפפונים חמוצים, הכל טעים טעים תוצרת בית (סבתא הכינה את המרק והחומוס וסבא את החמוצים).

אחרי האוכל אבא אסף אותי לקחת את הגור מביה"ס, הוא לא גילה לו שאני מגיעה והגור המגודל כל כך שמח והייתי מאושרת לראות אותו כל כך שמח לקראתי. איך הוא דפק ריצה עם התיק הענק והכבד של ביה"ס רק כדי להגיע מהר לתת לי חיבוק. רגעים קטנים של אושר. מי צריך יותר מחיוך ענק של ילד כדי לעשות את היום הזה למושלם?

בבית של אבא קיבלנו טלפון שאחי שעושה מילואים ברמה"ג יוצא לחופשונת ויבוא לבקר, ויחד ניסע לאמא.

בחמישי אספנו את הסבתא השניה והלכנו לאכול במסעדה טובה כולנו יחד, אחרי שאח שלי ליווה את סבתא לביתה עם הנשק כדי שהיא תרגיש הכי מוגנת ובטוחה, הורדנו אותו ברכבת כי הוא רצה הביתה להיות קצת עם האח הגדול, הנחש יהוה והחתול אחיתופל לפני שיצטרך לחזור לצבא.

אמא ואני המשכנו להסתובב, עוד שופינג קטן פה ושם, וכוס תה אצל מי שהיתה השכנה שלנו במושב שגדלתי בו, וחזרה הביתה לסרט ופופקורן בטמבלוויזיה כדי לנוח מיום מלא התרוצצויות. היינו כל כך עייפות שנרדמנו מוקדם.

הבוקר ירדתי לראות את הדירונת שאליה אעבור במאי, היא ממש חמודה:
סלון גדול מחובר לפינת אוכל קטנה ומטבח, כשבעצם פינת האוכל היא דלפק/בר שיוצר את ההפרדה בין המטבח לסלון אבל זה חלל גדול אחד.
יש גם חדר שינה גדול שהוא גם ממ"ד, וחדר שירותים/מקלחת עם מקום למכונת כביסה.
בסלון יש יציאה למרפסת בדלתות זכוכית גדולות שהן גם החלונות, ויש תריס חשמלי שאפשר לסגור לבודד את החדר מהחוץ והקור או החום (עכשיו זה ממש קורררררררר שם למעלה בהרי הצפון).
צילמתי את התוכנית ואח"כ ארד שוב עם המצפן לרשום את הכיוונים בשביל מומחית הפאנג שוואי האהובה שלי.

עכשיו אמא במרכז המסחרי שותה קפה עם חברה ואני העדפתי להשאר בבית לבד, את החברה הזו של אמא אני לא ממש אוהבת, לא כמו את החברה שביקרנו אתמול שהיתה השכנה שלנו ופינקה אותי די הרבה כשהייתי קטנה, היא היתה מכינה את הבראוניז ועוגות הגבינה הכי טובות בשכונה. היא סיפרה שכיום היא כבר לא אופה, הבנות שלה למדו את המתכונים והן ממשיכות במסורת האפיה שלה. הבת הגדולה היתה הבייביסיטר שלי ושל אחי והבת הקטנה היתה החברה הכי טובה כל עוד גרנו צמודות אחת לשניה.

אני אוהבת להגיע לצפון, לפגוש את האנשים שלא ראיתי הרבה זמן, להעלות זכרונות מהימים ההם, כשחיינו במושב, ולתכנן את החזרה הביתה, לנופי ילדותי, לחיק המשפחה החמה.