וניל עם פיצפוצית

כל כך הרבה תהפוכות בשבוע אחד...
דקות ספורות אחרי שסגרתי אירוע לשבת הקרובה, הודיעו לי שחוגגים לסבתא יומולדת 85 בשישי בערב השבוע, וזה אומר שלא אוכל להגיע, כי בהתחלה תיכננו לחגוג לה בשבוע הבא כי השבוע זה גם יום ההולדת של אחות של אשתו של אבא ולא רצו שיתנגשו שתי המסיבות.
בסוף החליטו שלאחות יחגגו בשבת ולסבתא בשישי.
התבאסתי שלא אוכל להגיע והתפללתי שמשהו ישתנה ואוכל להגיע.
רצה הגורל והיומולדת שהתחייבתי לעבוד בו נדחה בשבוע עקב גל השפעת שפגע במשפחת החוגגים. שמחתי וארזתי תיק ונסעתי צפונה.
בעוד אנחנו שקועים בהכנות למסיבה, התקשר הרופא מבי"ח בו מאושפזת אימה של אשתו של אבא עם דלקת ריאות מסובכת ואמר שגילו לה שטף דם במוח ושכדאי שכולם יגיעו להפרד כי לא נשאר לה הרבה זמן.
המסיבה בוטלה פחות או יותר.
אבא ואשתו בבי"ח עם אמא שלה, אחי הקטן איתנו אצל אמא שלי בכפר, לא מודע לחומרת מצבה של סבתו השניה, ולא מיחס חשיבות לעצב הכבד של אמא שלו כי הוא יודע שאמא שלה חולה אבל לא אמרו לו עד כמה מצבה חמור.
כל הארגונים מסביב נעשים באנגלית כדי שהוא לא ידע, ככה אמא שלו מעדיפה. שיזכור את הסבתא בריאה ולא יראה אותה במצבה הנוכחי.
החלטנו לא לוותר לגמרי על המסיבה לסבתא השניה, אבל במקום ארוחת ערב חגיגית עם על האש ומיליון בישולים, נסתפק בקפה, עוגת יומולדת שכבר נאפתה וקושטה, ועוד כמה נישנושים, אצל דוד שלי, הבן השני של סבתא. כנראה שאבא שלי ואשתו לא יגיעו, היא ממש לא במצב המתאים לכך.
הסטייקים הלבנים עברו לפריזר, מחכים לימים שמחים יותר.
כפי שנראה כרגע, ביום ראשון צפויה לנו לויה במשפחה.
ההתרגשות לקראת הלידה הצפויה בעוד 3 חודשים נמהלת כרגע בעצב הפרידה.
חיים ומוות שזורים זה בזה במרקם ההפכפך של החיים...