וניל עם פיצפוצית

ביום ראשון הקרב אלינו (לטובה?) בשעה 07:30 לפנות בוקר, קיבלתי הוראה להתייצב במרפאה לבריאות האישה, בצום, לבדיקה שניה של העמסת סוכר.

הבדיקה הקודמת היתה גבולית ולא עזרו תחנוני לרופא שאני מבטיחה לאכול בריא בלי להתפתות יותר לעוגות יומולדת (טוב, זה קל כשימי ההולדת של אבא וסבתא כבר מאחורי) ולצמצם את כמות השוקו בצורה משמעותית.
הטיעונים שלי שגם ככה הקטנה בטח תיוולד גדולה כי יש לנו גנטיקה של עוג מלך הבשן במשפחה רק חיזקה את נחישותו לבדיקה חוזרת.

הסתבר גם שאיפשהו נעלמה מהמחשב תוצאת בדיקת סוג הדם שלי ולמרות שאני יודעת מאז שאני זוכרת את עצמי שיש לי סוג דם A+ (אמא שלי O- אז נולדתי עם צהבת חריפה כי אז עוד לא בדקו דברים כאלו ולא היו החיסונים המתאימים). הרופא התעקש שחייבים לוודא את זה כדי למנוע סיכונים שהקטנה תיוולד גם צהובה כמוני.

כבר עשיתי את הבדיקה הזו פעמיים עם בדיקות הדם השגרתיות להריון ומשום מה התוצאה לא מופיעה במחשב בשום מקום והרופא שלי התקשר למרפאה הסמוכה כדי לנסות לברר מה קרה ובסוף דיבר עם האחיות בבריאות האישה שיקחו את הבדיקה הזו בעצמן כשיעשו לי את העמסת הסוכר הגדולה כדי שהפעם המבחנה לא תעלם או מה שלא קרה שם...

כפי שכבר כתבתי בעבר, העמסת סוכר זו בדיקה מגעילה. ההעמסה השניה היא אפילו מגעילה יותר מהראשונה כי צריך לשתות פי 2 מהרכז המתוק מגעיל הזה, ולחכות 3 או 4 שעות ובכל שעה לעשות בדיקת דם כדי לראות מה שלום האינסולין.

הבאסה הכי גדולה היא שאני יודעת שזה סתם כי אני לא סכרתית, למדתי תזונה ואני מקפידה לאכול בריא ואני מכירה את הסימנים לסכרת ויודעת שאין לי אף אחד מהם!

האחות הנחמדה אמרה לי להביא איתי משהו לאכול לאחרי הבדיקה כי אחרת אני אהיה חלשה מדי בכדי ללכת הביתה, ולהביא גם משהו לקרוא כי זה לוקח 4 שעות בערך לכל התהליך.
וכל זה בפאקינג 07:30 לפנות בוקר על בטן ריקה!

מה לעשות שהרופא שלי אמנם מקסים, אבל הוא חתיכת דום קשוח ולא מוותר לי על כלום ואפילו אין לי שם מילת בטחון...

חוצמזה הוא אמר לי כבר לקבוע תור לאולטראסאונד נוסף להערכת משקל הקטנה וגם לטיפת חלב כי הוא טען שאני מזניחה אותן (ובצדק, אני לא מבינה מה הטעם ללכת אליהן כל שבוע להשקל ולמדוד לחץ דם, הרי אני יודעת לבד מתי הוא נמוך ומתי לא ואני רואה לבד שהבטן שלי משמינה כל הזמן)

איפה הימים ההם שלא ראו רופא מהכניסה להריון ועד הלידה? הוא כבר הכין אותי מראש שלקראת הסוף אני אצטרך לבקר אותו בערך כל שבועיים! יש לו מזל שהוא כזה נחמד...