וניל עם פיצפוצית

הבדיקה הזו שעשיתי היום היא ללא ספק הבדיקה הכי איומה שעברתי בימי חיי!
זה התחיל בלקום ב 07:00 לפנות בוקר, אחרי שציירתי חצי לילה, שזה סשן בפני עצמו, התלבשתי ויצאתי לכיוון המרפאה כשאני כולי כמהה ליוגורט של הבוקר אבל נאלצת לוותר עליו כי זו בדיקה בצום.
שניה לאחר ה"בוקר טוב" החייכני מהאחות החביבה, הוריד שלי נדקר באכזריות ושתי מבחנות דם מולאו, אחת לבדיקת סוג הדם והשניה כבר חלק ממסכת הדקירות של העמסת הסוכר.
נשלחתי להכין לעצמי את הרכז הגועלי הזה, והפעם בכמות כפולה מהפעם שעברה. לשתות 4 כוסות של הגועל נפש המתוק הזה לא היה כיף בכלל, והקטנה שבד"כ ישנה עוד בשעות האלו חטפה שוק מכמות הסוכר שנכנסה אלינו והתחילה למחות בבעיטות ואגרופים (עוברית עוברית, אבל יש לה כוחות לקטנה הזו) ומצאתי את עצמי תופסת את הבטן ומתקפלת מהמכות שחטפתי ממנה בחדר ההמתנה.
אחרי שעה של בחילה קלה, וצרבות מהגועל נפש הזה שניסה לעלות ולצאת (והחוסר שקט של הקטנה רק החמיר את הבעיה) נקראתי שוב לחור נוסף בוריד ולעוד מבחנה למלא.
האחות קלטה שהלחץ דם שלי מתחיל לגרד את הרצפה ושלחה אותי לחדר המוניטור לכורסא הנפתחת כדי לנוח עם הרגלים מורמות.
זה היה בדיוק הדבר המושלם בשבילי ברגע ההוא, ותוך דקה נימנמתי לי בכיף בכורסא הנוחה לצלילי עובר שכן אצל מישהי שנכנסה לחדר עם הבת הקטנה שלה ויחד הם הקשיבו לאח הקטן שבדרך.
בשלב מסויים הרגשתי יד מלטפת את ראשי, פקחתי את העיניים וזו היתה האחות הנחמדה שנכנסה לקרוא לי לדקירה הבאה ולפנות את הכורסא למישהי שבאה לעשות מוניטור.
נותרה עוד שעה אחרונה והציעו לי להמשיך לנוח במיטה אבל הייתי כבר מאוששת אז חזרתי לחדר ההמתנה וסיימתי את הספר החדש שהבאתי איתי ("עור התוף של קרדיף" מאת דני סנדרסון, 27 סיפורים קצרים ומצחיקים כמו שרק הוא יכול לכתוב).
אחרי הדקירה האחרונה האחות אמרה לי לנוח קצת ולאכול משהו כדי שלא אתעלף בדרך הביתה. קילפתי לי תפוז כי זה מה שהבאתי איתי, למרות שזה לא היה רעיון טוב עם כל הצרבות שגם ככה היו לי מהבדיקה. בדרך הביתה קניתי לי כריך בריאות עם דברים טובים והלכתי לנוח.

אז נכון שהליטוף מהאחות הנחמדה היה טכנית באמצע הסשן, אבל התחושה הנעימה שהיא נתנה היתה סוג של אפטר קר חיוני אחרי סשן זוועתי שכזה.

סשן הבעיטות והאגרופים עדין נמשך, וגם הגרעפסים עם הרכז לימונדה הדוחה, אבל זה יעבור בסופו של דבר, העיקר שאני לא אצטרך לעבור את הבדיקה המגעילה הזו יותר בחיים!