כבר לפני 4 שנים כשעברתי לדירה הנוכחית שלי, אמר בעל הבית ז"ל שנעשה חוזה לשנה אבל שנקח בחשבון שיש תוכניות פינוי בינוי לגבי הקומפלקס כאן ויתכן שנאלץ לפנות לפני סיום החוזה, וכמובן שהוא יתחשב ויודיע מראש.
זו גם היתה הסיבה שבעטייה התחמק מלעשות שיפוץ אמיתי בדירה המתפרקת הזו, והסתפק בסיוד ואיטום הגג.
עברו חלפו השנים, התוכניות לפינוי בינוי עברו כל מיני ועדות שאישרו או לא אישרו כל מיני דברים, והדירה הישנה צברה עוד סדק פה ושם, ועוד טיח מתקלף ושאר דברים לא נחמדים שקורים לבתים מזדקנים לא בכבוד.
בינתיים הפינוי היחיד שבאופק הוא הפינוי של עצמי מכאן חזרה לצפון, והבינוי היחיד אלו הן הבצקות בכפות הרגלים שלי מהסיורים שעשיתי כל אחה"צ לשוכרים פוטנציאלים שחלקם ממש הזדעזעו מהמטבחון העתיק שבדירה, ממרפסת השירות שרק שמירה של כח עליון מונעת ממנה להתפרק ולצנוח מטה כשמכונת הכביסה מגיעה לתוכנית הסחיטה.
בעלי הבית שדיברו איתם בטלפון אפילו לא טרחו לראות את הדירה שירשו אז אין להם שמץ של מושג עד כמה אזורים מסויימים כאן נראים זוועה.
החדר היחיד שנראה ממש סבבה זה חדר השינה שלי ששיפצתי בראש השנה בטרם ידעתי שאני בהריון ושאני אעזוב די בקרוב את הדירה. כשגיליתי את זה הבנתי שאת שאר הדירה אני כבר לא אשפץ לבד, שבעל הבית יצטרך לעשות משהו שבעלי בתים לא ממש אוהבים לעשות - להשקיע קצת כסף ולשפץ את הדירה בעצמו. או שלא... פראיירים לא מתים מסתבר...
אז נכון שיש פה בריזה חבל"ז, ומרפסת זולה מקסימה, ועברנו ימים מאוד מאושרים כאן בדירה, עם מסיבות ימי הולדת, ארוחות חג, והרבה רגעי אושר, והכי חשוב - כאן הקטנטונת שבבטן נוצרה, בסלון ליד המזגן החדש (שעבר די הרבה זמן עד שהותקן בסופו של דבר) על הספה בצבעי מכבי ת"א בסוף שבוע קסום ובלתי נשכח...
ולמרות כל הרגעים האלו ברור היה לי שזה לא המקום לגדל ילדה ושאנחנו חוזרים הביתה, לצפון, לגור ליד אמא וליד כל המשפחה, בדירה כמעט חדשה במצב מצויין, שאחי המנגר ינגר לה מדפים חדשים במטבח, והבטיח לבנות כל מה שאבקש, ונראה לי שאחרי שלב המדפים יגיע שלב ארגז החול בגינה בשביל הקטנה.
ארבעת החתולים היפיפיים מחכים בגינה, הסלעיה קורצת לי לשתול בה פקעות של צבעונים, פרזיות ויקינטונים שיפרחו בכל שנה, ואיך אפשר בלי כמה רקפות?
אני בקרוב אתחיל לחפש חברת הובלה במחיר סביר, לארוז ולהעביר את חיי ורכושי צפונה.
זה זמן טוב להתחלות חדשות, זה באוויר וזה מרגיש לי הכי נהדר שבעולם!
לפני 16 שנים. 25 במרץ 2008 בשעה 17:04
