וניל עם פיצפוצית

הכל בגלל מסטיק קטן ונטול סוכר!

הסיפור מתחיל בניתוחון שאמא שלי היתה אמורה לעבור היום בברך, בהרדמה חלקית, משהו בסגנון האפידורל. אמרו לה להיות בצום 6 שעות לפני הניתוח אז זה מה שהיא עשתה כמו כל מטופלת טובה.

נסענו ברכבת לחיפה, למרכז הרפואי, והיה צהרים וחמסין זוועתי אז היא לקחה מסטיקון קטן נטול סוכר רק כדי להתרענן טיפה מהיובש הנורא בפה.

בעוד היא נכנסת להכנה עם המרדים אני יושבת מחכה לה עם אחותי בבית קפה סמוך, אחרי שאחותי טיזזה אותי ממבצע למבצע בחנויות האאוטלט שבקניון שצמוד למרכז הרפואי.
פתאום טלפון מאמא, שלמיטב ידיעתינו היתה כבר אמורה להתחיל בניתוח.

מסתבר שבעוד המרדים שואל אותה שאלות לגבי ההיסטוריה הרפואית שלה הוא קלט את המסטיקון הקטנטון הזה וצעק: "מה יש לך בפה?" ואמא עונה בשקט "מסטיק קטן נטול סוכר"
"אין ניתוח!" צועק המרדים כמו נאצי המרק מסיינפלד, וקורא למנתח שבדיוק עמד להתחיל לחתוך את המורדמת הקודמת.

המנתח היה המום בדיוק כמו אמא שלי שהצטדקה: "אבל לא בלעתי את המסטיק, הנה, אני מוציאה אותו מהפה, הקיבה שלי ריקה"
"לא!" צעק הנאצי מסטיק בעל הדוקטורט "הקיבה שלך התמלאה במיצי קיבה מהלעיסה ועכשיו אם תקבלי הרדמה אז את יכולה להקיא ולהחנק!" המנתח הסביר למרדים שהוחלט על הרדמה ספינאלית מקומית ושהיא תהיה בהכרה מלאה ולא תחנק וגם אם היא תקיא זה לא נורא אבל נאצי המסטיק בשלו " אין ניתוח! אני לא מרדים אותה, אני לא מוכן שהיא תקיא"
בלית ברירה אמא החליפה את החלוק הסקסי בעל הישבן החשוף בבגדים הרגילים שלה והצטרפה אלינו בבית הקפה עם תור חדש לניתוח בשבוע הבא.

כשאמא הצטרפה אלינו נטולת תפרים אחותי ניצלה את ההזדמנות לתת לה שיקת פרידה חפוזה ולברוח חזרה לציוויליזציה של ת"א, כל החג הזה בצפון היה עבורה כבר יותר מדי והיא כבר השתוקקה לחזור ולשאוף את הפיח התל אביבי והעשן.
אמא שלי, לעומת זאת, החליטה שהדרך הכי טובה להפטר מהבאסה שהיא תצטרך לחזור לשם בשבוע הבא, זה לשוטט בעצמה בכל המבצעים של האאוטלטים בסביבה ולרדת על איזו גלידה טובה לשבירת הצום. כמובן שהצטרפתי אליה כדי שתוכל להמשיך ולקטר על המרדים הרשע שדפק לה את התוכניות ועכשיו היא תצטרך להפסיד עבודה בשבוע הבא בגלל המסטיק נטול הסוכר הקטן. חשבנו אח"כ ללכת לאיזה סרט טוב ולתת מנוחה לרגלינו הכואבות מרוב הליכה אבל בחול המועד בשעות אחה"צ האופציות היו לבחור בין סרט לפי ד"ר סוס לבין סרטי הרפתקאות אחרים לילדים סטייל הארי פוטר. ויתרנו וגררנו את רגלינו הלאות לרכבת לכיוון צפון.

בדרך הביתה התקשרה אמא לחבר טוב שהוא גם מנתח בכיר בבי"ח אחר וסיפרה לו את הסיפור. הוא גם היה המום ואמר שזה שטויות ושכנראה המרדים היה סתם לחוץ בית והמסטיק סיפק לו תירוץ לצאת מוקדם, כי הסיכוי להחנק מקיא של כף מיצי קיבה שאולי נוצרו מהמסטיק הוא קלוש עד בלתי קיים.

הנסיעה חלפה מלאה בטלפונים מכל קרובי המשפחה והחברים שהתעניינו בשלומה של אמא ואמא נאלצה לחזור על סיפור המסטיק שוב ושוב ושוב...

עכשיו אנחנו בבית, הטלפון סוף סוף נדם, ואנחנו יושבות עם הרגלים מורמות ונחות אחרי יום מטורף, שהתחיל בהשכמה מוקדמת, קורס הכנה ללידה עד הצהריים, ופרשיה מטורפת שמסטיק קטן קבע את גורלה...