וניל עם פיצפוצית

הביקור הבוקר בטיפת חלב הראה לי שאני שוקלת כבר כמו אחי שהוא גבר מסוקס וחתיך בן 29 כמעט, בגובה המפואר של 186 ס"מ. אני לעומתו רק 178 ס"מ והמשקל תקוע לי במרכז הגוף, שזה מתחיל להיות כבר לא כל כך נוח ודי כבד...

בצהריים באולטראסאונד גיליתי שמתוך כל המשקל הזה הקטנטונת שוקלת 2.880 ק"ג, שבממוצעים זה בין שבועיים לשלושה יותר מהממוצע לגילה, והרופא אמר שכיוון שיש כחודש עד הלידה היא יכולה להוסיף למשקלה בין קילו לשניים, ז"א להיוולד במשקל 4 עד 5 ק"ג.

כשהיא נכנסה פנימה היא שקלה משהו שאפשר לשקול רק בתנאי מעבדה במיקרו גרמים או ננו גרמים, היא שחתה בנוזל עם עוד כמה מיליונים שכמותה וכל התהליך היה מאוד כייפי גם לי וגם לאבא שלה.

עכשיו כשהיא כמעט מוכנה לצאת ואני יודעת איזה גודל יש לתינוקות בגודל הזה, זה נהיה קצת מלחיץ.
אפילו סקס עם כושי עם איבר עצום זה בערך עשירית ממה שאמור לצאת מהפתח הזה שממנו היא נכנסה.

אז אני מספרת לרופא שהמיילדת בסיור בבי"ח כבר אמרה שהם ממליצים על קיסרי למעל 4 ק"ג, והוא אמר שמההכרות שלו איתי אני עומדת בקלות בלידה רגילה ובבי"ח מאיר בכפ"ס המדיניות לקיסרי היא רק מ 4 וחצי גם ככה. אישתו, כך סיפר, ילדה 4.200 בלידה רגילה בלי בעיה והיא יותר קטנה ממני במידות שלה, כך הרגיע אותי.

את המידות שלי הוא מכיר היטב, בכל זאת הוא הרופא שלי כבר די הרבה זמן, אבל את סף הכאב שלי הוא לא פגש באופן אישי, ובכל זאת הוא אומר שכשהכל תקין אז הגישה היא שקובעת ואם אני אמשיך לחייך ולהשאר רגועה כמו תמיד אז זה יעבור בקלות. כנראה מישהו הלשין לו על הנטיות שלי למזוכיזם (:

בקלות? אני לא בטוחה בקשר לזה, להוציא את פיונה משרק כשהיא במצב המפלצתי שלה מאיבר שלא מורגל במידות XXXXXXXXXL אלא ל - L עד XL בימים הטובים ונפילונת עם S לא מתפקד אחד בימים הפחות טובים, אבל סבתא שלי עברה את זה ואמא שלי עברה את זה אז אני מניחה שגם אני אצליח לעבור את זה בשלום.

ההכנה לסשן כאן חשובה לא פחות מהסשן עצמו, בלי פאניקה, לנשום עמוק, לקחת רסקיו כשמתחילים הפרפרים בבטן (במקרה הזה הם לא פרפרים נחמדים כמו אלו של ההתאהבות או הפתעה נעימה אחרת, זה יותר כמו עטלפים עצבניים במיוחד) ולהקשיב לאמא שמספרת שלידה זה כמו עצירות רק שמה שיוצא שווה הרבה יותר במקרה הזה. ומי כמוה יודע, היא עברה את זה 4 פעמים ובחצי המקרים גם עם נפילים כמו זו שתהיה שלי.
עם עצירות כבר התמודדתי בחיי אז אני אתמודד גם עם עצירות ממשהו ששוקל 4-5 קילו, קטן עלי, לא???

כך או כך, מהרגע שכל הדברים מסודרים בדירה החדשה, אני מתחילה לשיר לה "ברל'ה ברל'ה צא החוצה", אולי אם היא תקדים קצת זאת תהיה חוויה קצת פחות קורעת. גם ככה הרופא אמר שהיא כבר מוכנה ומזומנה מבחינת התפתחות ושהיא כבר בפוזה של מוכנה לצאת עם כל האברים בכיוון הנכון.
מצידי יום אחרי שאני פורקת הכל שתצא, סבתא שלה לא התאפקה וכבר קנתה דברים להתחלה להוציא אותה מהבי"ח. שששששששששש לא לגלות לסבתא שלי שמאמינה בכל מיני אמונות טפלות למרות שזה מביא מזל רע, טפוי טפוי טפוי...