וניל עם פיצפוצית

לאט לאט כל הבית מתרוקן וערימת הארגזים המלאים גדלה.
מזג האוויר נעים ומקל על כל ההתרוצצויות האלו בין החדרים.
מתחילה קודם כל עם מה שבארונות, כי זה הכי קל, הכל שם כבר ממויין וגם כשדלת הארון סגורה זה לא נראה ריק אז זה פחות טראומתי.
אני יודעת שכשאגיע לאריזת הפיצ'יפקעס שמפוזרים ברחבי הבית, כל הנרות והפסלים והתמונות - זה יהפוך קשה יותר.
כי אצלי מה שהופך סתם דירה לבית זה בדיוק הדברים האלו - כל הוילונות והשטיחים והמפיות וכל חפצי הנוי למינהם, וכשהם יהיו בארגזים אז הבית פתאום יהיה ריק ויפסיק לגמרי להיות בית, ויהיה דירה ריקה ממי שאני ומלאה בארגזים של כל החפצים שלי המוכנים לעבור לפרק הבא בחיינו.

כבר יודעת שבבית הבא הפיצ'יפקעס יעלו למדפים הגבוהים בלבד, זה כבר יהיה בית שמוכן להכיל בתוכו ילדונת שמהר מאוד תתחיל לזחול ולהכניס דברים לפה וצריך שהכל יהיה בטיחותי בשבילה.

מחר בבוקר תור לטיפת חלב, לבדוק כמה עליתי במשקל מהפעם שעברה ואת לחץ הדם וכל השאר... זה לא הכי מעניין למען האמת.

מה שכן מעניין ואני מחכה לו בכליון עיניים זה האולטראסאונד בצהרים, להערכת משקל של הגורה.
אני יודעת שהיא גדולה, גם המיילדת בסיור חדר לידה פקחה זוג עיניים גדולות כשראתה את גודל הבטן בשבוע ה- 33, עכשיו כשאנחנו בפתח השבוע ה- 35 הבטן שלי נראית כאילו בכל רגע אני צריכה לרוץ לחדר הלידה. לפי הערכת המשקל נדע יותר לגבי מה כדאי לעשות בהמשך...

והקטנה? גדלה לה בכיף בבטן, זזה המון וצפוף לה כבר שם, ואני מניחה שבקרוב מאוד היא תירצה לצאת גם אם לא תסיים 40 שבועות בפנים, טוב, בהחלט מגיע לה שחרור מוקדם על התנהגות טובה.
כשסביבי שמעתי כל כך הרבה סיפורי אימה על בחילות והקאות שנמשכו כל ההריון, והתנפחויות ובצקות וצירים מוקדמים ושאר מרורים, אני מודה לאל ולקטנה שבקושי היו לי בחילות, שהקאתי בסך הכל 4 פעמים וגם זה היה בגלל נסיעות באוטובוס מקרטע ולא בגלל ההריון, ושחוץ מטיפה נפיחות ברגליים נשארתי די קרובה למימדים הרגילים שלי פרט לתוספות קטנות בחזה ובאגן וחתיכת בטן ענקית שבתוכה נמצאת המלאכית הקטנה שלי.