מחדרים שנראו כמו מחסן מלא ארגזים, הדירה הופכת למשהו שכבר נראה ביתי יותר.
הבגדים שלי כבר בארון (חוץ מאגף התליה שיחכה למחר), גם הספרים כבר על המדף ופינת העבודה כמעט מאורגנת, מחכה למתקין של HOT שיגיע יום חמישי לחבר כל מה שצריך.
עשיו היום מיונים לבגדי תינוקות, מה לעכשיו ומה לאח"כ, מה צריך כביסה ומה עוד מריח מהמרכך של החברות שלי שתרמו לי בגדים מתוקים להפליא.
אמא שלי גם הזדעזעה מכמות הוורודים שקיבלתי מבת הדודה (האחיינית שלה) ודי הרבה מהצעצועים שהביאה אותה בת דודה מצאו את דרכם לארגז תרומות לנזקקים. לא צריך מיליון צעצועי בד מצפצפים/מנגנים לילדה אחת. השארתי את המעט הכי חמודים והשאר עוברים למי שירצה לקחת אותם מהמרכז ליד שניה.
אפילו הספקתי ללכת לטיפת חלב של הכפר ולהכיר את צוות המרפאה המקסים.
אם חשבתי שהסניף ברעננה שווה, אז תדעו שהסניף בכפר מכניס אותו לכיס הקטן!
על הקירות יש תערוכת ציורים מתחלפת, השירותים כמו בלובי של מלון כמעט, והצוות - אין מילים עד כמה שכולם נחמדים שם!
האחות הנחמדה מדדה לי לחץ דם ושקלה אותי ושלחה אותי עם מקלון לבדיקת חלבון בשתן לשירותים, ונרגעה לגלות שלמרות רגלי השרק שלי אין לי שום סימן לרעלת ההריון, וקבענו להפגש בשבוע הבא, אם הקטנה לא תחליט לצאת עד אז...
אני שוקלת כבר 87 קילו, זה הכי הרבה ששקלתי אי פעם בחיי! זה ממש כבד!
בערב הפעלנו את מכונת הכביסה החדשה מלאה בבגדים הקטנטנים האלו ובחיתולי בד ופלנל, ותליתי אותם על המתקן החדש. זה היה מרגש לתלות את כל הבגדים הפיצפונים האלו. עכשיו כבר הכל יהיה מוכן לה כשתחליט שהיא רוצה לצאת.
נשאר להביא לקטנה את המיטה ולמצוא את העגלה הקלה כי אני לא אוהבת את העגלה הגדולה והכבדה שקיבלתי, אפילו שהיא יותר שווה ויקרה.
בסופ"ש אחי יבוא לפרק ולהוציא את הארון המיותר מהחדר, ולסיים כמה תיקונים קטנטנים בצביעה של הקירות.
הבטן מתחילה לרדת בהדרגה והקטנטונת ממש פעילה, ואני כבר סקרנית כל כך לראות אותה, מחכה לנשנש ולהסניף אותה בלי סוף, היא עוד לא נולדה ואי כבר מאוהבת בה לגמרי בטירוף!
קנינו לקטנטונת היום מזרונים כאלו שתוכל לזחול עליהם כשקצת תגדל, בגווני תכלת וירקרק, לאזן קצת את כל הוורוד הזה.
עוד יום יומיים לסיים את הכל, והבית יהיה לגמרי מוכן לבוא הנסיכה הקטנה...
לפני 16 שנים. 13 במאי 2008 בשעה 21:06
