וניל עם פיצפוצית

והיא המחליטה.
יש דברים שאין מה לעשות איתם ולא משנה בהם מה אני רוצה.
הפעם המושכות בידים שלה ולה עדיין לא בא לצאת.

מה לא עשינו?
מעבר דירה, עליה וירידה במדרגות, התעמלויות למיניהן והיא צוחקת עלינו מבפנים, מותחת גפיים ארוכות לכל הכיוונים למרות הצפיפות ומחליטה להשאר לעוד יום. מה רע לה שם?

היום הלכנו לבקר את סבתא שלי בבי"ח, שום דבר רציני לשמחתנו, אבל קיוויתי שאם אנחנו כבר שם בסביבה אולי הקטנה תחליט שהגיע הזמן ונעבור מפנימית ד' ליולדות.
נאדה, כלום, מהבי"ח הביתה.

אפילו כשהמוכרת שאלה אותי בחנות הספרים אם יש לי תאומים היא לא הבינה את הרמז: את כבר ענקית, הגיע הזמן לצאת, כבר חושבים שאת תאומים (טוב, אם היא תשאר עוד יומיים שלושה היא תהיה תאומים במזל, גם אם לא בגודל)...

בכל ערב במיטה אני כבר שרה לה "ברל'ה ברל'ה צאי החוצה... אמא תביא לך עוגה ואבא יביא לך מנגו מהמטעים של המשפחה ברמה"ג, אפילו דובדבנים, רק צאי כבר החוצה..."
והיא? מתפנקת לה בפנים, למה לה לצאת? אז מה אם היא כבר ענקית והרופאים אמרו שיש מצב שתצא מוקדם, למה שהיא תקשיב לרופאים? או לאמא שלה? היא תעשה מה שהיא רוצה.
ילדונת עקשנית...
לא שאני יכולה להאשים אותה, שני ההורים שלה גם לא בדיוק שמים על מה שאומרים אחרים ועושים מה שהם רוצים.