זהו, היום אנחנו נלך לים!
אמרתי לאמא שאחרי כל הסידורים לשישבת, ואחרי שהיא תשב עם החברות לרכל ואני אשב אצל סבתא להתפטם ולקשקש גם, נלך לים ואולי שם אני ארגיש כמו לוויתן במים שזה הרבה יותר נעים וקל מלוויתן ביבשה.
עליתי 20 קילו בהריון הזה, אז נכון שזה מתחלק על גובה של 178 ס"מ וזה נראה לא רע בסה"כ, אבל 20 קילו זה 20 קילו וזה כבר מעייף ומסורבל להסחב איתם עלי כל הזמן. לפחות בים בתוך המים אני ארגיש שוב קלילה לכמה רגעים טובים ( רק תחזיקו לי אצבעות שלו יהיו מדוזות, או מים בטמפרטורה של אנטארטיקה הצפונית).
חברה סיפרה לי על חברה שלה שהיא מדקרת סינית וגם דולה, שדקרה מישהי בשבוע שעבר לזירוז לידה, ואותה אחת נדלקה וביקשה ממנה להיות גם הדולה שלה, אבל הזירוז עבד כל כך מהר שאיך שהאשה הגיעה הביתה ישר התחילה ללדת והדולה לא הספיקה להגיע בזמן. לא יכולה להגיד שלא עלו בי מחשבות להזמין את המדקר שלי שעשה התמחות בגניקולוגיה עפ"י הרפואה הסינית לזרז שם תהליכים. 20 קילו לסחוב זה אומר שהסבלנות מתקצרת פי 20 ממה שהיתה קודם כנראה, ולמזלי תמיד היתה לי הרבה סבלנות אבל עכשיו המלאי שלה מתכלה במהירות ככל שהקילוגרמים מצטרפים. פשוט נהיה צפוף מדי בגוף הזה, למרות שהוא ארוך!
לפני 16 שנים. 23 במאי 2008 בשעה 5:43
