וניל עם פיצפוצית

אני אוהבת טרולים באגדות,ובבובות האלו עם השיער הקופץ, החיוך המתוק והאף הפחוס.
אני לא אוהבת טרולים טיפשים וחסרי רגישות שנכנסים לי לחיים וחושבים שהם יודעים הכל על הכל, בטח לא בבלוג שלי.
לכן מחקתי תגובות של אחד שכזה שבא לזהם לי את הסביבה הנעימה והחייכנית שלי, שמלאה באנשים טובים ומפרגנים.

קרואטיה היא ארץ מדהימה, כמו כל מה שהיה פעם יוגוסלביה.
את טיול בת המצווה שלי עשיתי עם סבתא שם, טיול שורשים. מצד האמא אני סרבו-קרואטית.
יש לי שם משפחה מקסימה, אח של סבתא נפטר לפני שנה בגיל 91 אבל אשתו שם והבת והנכדות המקסימות, ואפילו יש נין בן שנה וחצי.

יש להם כמה בתים מפוזרים ביוגוסלביה, אחד בקרואטיה - בזאטון מאלי שליד דוברובניק, אחד בזמון - ליד בלגרד, הבית שבו הם גרים בד"כ נמצא לא רחוק מגבול הונגריה (ובהונגריה נמצא החצי השני של השורשים שלי) ויש להם עוד בקתת נופש בהרים מעל הדנובה.

כשהייתי שם לפני שנים רבות ראיתי מהם נופים שנראים כאילו יצאו מספר אגדות, הרים מלאי עצים ירוקים יותר מיערות הכרמל, הרים שמהם יורדים מפלים שמחברים בין 17 אגמים, אגם קטן וקסום בין ההרים ובו אי עם כנסיה קטנה וציורית, מערת נטיפים מלאה צורות שהעין לא שבעה מהם...

האנשים שפגשתי שם היו חמים ואוהבים, ואני לא מתכוונת רק לבני משפחתי שקיבלו אותי אליהם לחודשיים וחצי בזרועות פתוחות ולקחו אותנו לטייל בכל רחבי הארץ, אני מתכוונת גם למוכרים בשוק, למוכר הגלידה, לאנשים הפשוטים שבכל מקום.

יוגוסלביה שאני פגשתי היתה יוגוסלביה של דו קיום ושקט.
אח"כ היו בה פרעות ומלחמות לעצמאות ומוסלמים קיצוניים - כמו שיש בהרבה מקומות בעולם, ועכשיו שוב שקט ורגוע שם.
ואני נוסעת לשם בשמחה, לפגוש את הנופים והאנשים שאהבתי בגיל 12.

שום טרול לא ישנה את דעתי על המקום היפה ועל האנשים הטובים או יספור את תיקתוקי השעון הביולוגי שלי עבורי.

אני נוסעת לקרואטיה ביום רביעי לפנות בוקר וחוזרת בראשון לפנות בוקר לארץ בה נולדתי וגדלתי, שהיא הארץ שבה אני רוצה גם לחיות ולהקים משפחה בבוא היום.

חוזרת לכאן, איפה שיש המון אנשים מקסימים שנאלצים מדי פעם להתמודד עם כמה טרולים סרוחים שחדרו למערכת.

מקווה שעד שאשוב יבואו שלושת הגדיים טראמפ או גארפ (שכחתי...) ויטפלו בטרול שבכלוב כמו שטיפלו בטרול שמתחת לגשר...