דפיקה בדלת ואני עוד במיטה...
זה בטח הכרטיסים, הם אמורים להגיע על ידי שליח היום מתישהו בין 9 בבוקר ל - 5 אחה"צ, הלוואי ויגיעו בבוקר ואז אוכל ללכת לקניות לפני הנסיעה, בא לי איזה בגד חדש לחופשה!
קפצתי מהר זרקתי על עצמי איזה סמרטוט בית (אני ישנה בלי כלום) ורצתי לפתוח את הדלת.
הכיפה שעל ראשו מול המכנסונים והגופיונת שעלי היוו קונטרסט מביך.
"שלום, אני השכן החדש ממול, נתקענו בלי סקוץ'ברייט, יש לך אולי להשאיל לנו?"
שניה, כבר... גם אני עם שותפה חדשה ודברים השתנו קצת בסדר בבית... מחטטת ובסוף מוצאת ומביאה לו.
הוא שוב במבט נבוך ממלמל תודה ואני רואה איך קשה לבחור הצנוע הזה עם הכיפה עם הלבוש המינימלי שלי.
אני מרגישה קצת לא נעים לרגע ובכל זאת אומרת: אם תצטרכו עוד משהו, אנחנו כאן...
שוב יש מולי זוג דתי ומהוגן כשאצלנו בדירה גרות שתי סוטות...
טוב שמהזווית שלו לא רואים כשאני תולה כביסה לבושה רק חוטיני...
לפני 19 שנים. 30 באוגוסט 2005 בשעה 7:35
