אתמול בבוקר התקשרה מנהלת קיטנה שעבדתי איתה בשנה שעברה ורצתה שאבוא שוב השנה למרות שאני בחופשת לידה "אין בעיה, תביאי את הקטנה, תוציאי חשבונית רק אחרי שתסיימי את החופשה, העיקר שתבואי".
ואז מתחילה שבירת הראש, זה באמצע השבוע אז אין לי את הרכב עם כסא הבטיחות, אז אני צריכה להגרר בתחב"צ עם תיק עם הדברים שלי ושל הגורה ועוד תיק עם הציוד לעבודה והמנשא (מנשא בכל מקרה כי רק ככה הקטנה נרגעת, היא לא מאלו שנרדמים בעגלה, היא צריכה להיות דבוקה לציצי גם כשהיא לא יונקת).
ובקיטנה הזו יש המון ילדות ובלי הגורה בשנה שעברה סיימתי לאפר את כולן בדוחק זמן, אז עם הפסקות הנקה זו עלולה להיות בעיה.
אמרתי למנהלת הקייטנה שאני צריכה לראות איך אני עושה את זה בעצמי ויתכן שאשלח לה את נעמה אם אראה שאני לא מסתדרת.
הגורה מסרבת למוצץ אז בקבוק בכלל לא ניסיתי, עוד לא בא לי להתחבר למשאבה, גם ככה אני מרגישה כמו פרה חולבת, גם בלי שיחברו לי את העטינים למשאבות...
דיברתי עם נעמה וחשבנו שאולי נלך שתינו לעבוד יחד כך שהלחץ יתחלק על שתינו ונכל לסיים את כולן אפילו לפני הזמן, ואוכל לקחת הפסקות להניק בלי בעיה, ולה יש גם כסא בטיחות נוסף אז נתארגן בלי בעיות עם הגורים של שתינו ונחלוק את הכסף שמבחינתי יכסה את הוצאות הנסיעה ועוד איזו ארוחת פינוק אבל גם אני אתרגל עבודה עם הקטנה וגם אפגש עם נעמה ואם יסתדר גם עם עוד כמה חבר'ה שאני אוהבת.
רק שיום רגיל בבית כשלקטנה יש אי נוחות בבטן והיא באטרף בגלל זה מביא אותי לתשישות שכזו שאפילו לצאת לאכול עם המשפחה במסעדה לא רחוק מהבית זה גדול עלי ואני מעדיפה להשאר בבית ולהרדים את הקטנה ואת עצמי, אז מה יהיה עם יפול עלי כזה יום גם בנסיעה למרכז?
פתאום נראה לי ששלושה חודשים חופשת לידה זה לא מספיק, שזה מטורף להשאיר בלי אמא את הקטנטנים האלו ולצאת לעבודה כל כך מהר, ואני רוצה להשאר איתה עד שתגדל, בערך עד בת המצווה P-:
לפני 16 שנים. 5 ביולי 2008 בשעה 17:21
