וניל עם פיצפוצית

זו הפעם הראשונה מאז שהייתי בת מצווה שאני לא צמה ביום כיפור.
אני עם הלחץ דם הנמוך שלי, הנקה + צום + טיפול בגורה די כבדה = עילפון, ואני לא יכולה להרשות לעצמי את זה.

השנה כולי שלה, מעכשיו ולתמיד, כל עוד היא תצטרך אותי - אני שם בשבילה.

בשנה שעברה הייתי בתחילת ההריון ביום כיפור, אפילו לא ידעתי שאני בהריון אז תרמתי דם, צמתי ושיפצתי את הדירה השכורה בה גרתי ותיכננתי להאריך את החוזה שם בעוד שנה.
כמה ימים אחרי השיפוץ גיליתי על ההריון והיה לי ברור שאני לא נשארת במרכז עם הילדה.
הודעתי לבעל הדירה שאני מפנה במאי, לקראת הלידה, הודעתי לאמא שלי שאני עוברת ליחידה שמתפנה באביב מהשוכרים, וכולנו היינו נרגשים מהשינוי.

אם בשנה שעברה היה ריח של שינוי באוויר - השנה זה כבר הטעם של השינוי...
הכל אחרת כשיש כזו גורת פלאים בחיים, נסיכה תכולת עיניים עם חיוך ממיס לבבות.

אפילו הפיזיותרפיסטית אמרה לי הבוקר: "זו ילדה שמפותחת הרבה מעבר לגילה, היא חזקה, גמישה ונהדרת! היא לא צריכה טיפול! אבל... מה? אני לא אראה אותה יותר? אז בואי נקבע פגישה אחת לחודש, נקרא לזה מעקב, העיקר שאני אראה אתכן שוב!"

אחר כך הלכנו לסבתות שלי לאחל גמר חתימה טובה ולשמח את ליבן ולב כל המשפחה. הפעם האחרונה שהיו גורי אדם אצלינו במשפחה היתה לפני 8 שנים, אז כולם התגעגעו לריח ולתחושה ולא חסרים לה מעריצים בקרב הסבתות רבות, סבא רבא והדודים ובני הדודים. כולם רק מחכים להזדמנות לשעשע אותה, להסניף ולמזמז את הצעצוע החדש של המשפחה.

קצת לפני השקיעה עשינו את הטיול של לפני השינה, אנשים לבושים לבן צעדו לבית הכנסת ואחלו אחד לשני גמר חתימה טובה, וגם לנו. נעים באווירה הקהילתית שיש לנו בכפר, כיף להתחיל להכיר את השכנים - הגדולים והקטנים שבהם גם.

פעם ראשונה ביום כיפור עם דור ההמשך, כשהיא תגדל קצת אתחיל לקחת אותה לבית הכנסת בחג לשמוע את השופר, נכין סוכה וקישוטים לסוכה, ודגל לשמחת תורה.
כרגע היא פיצפונת אז אנחנו מסתפקים בלשיר לה שירי חגים, ואני מסבירה לה למרות שהיא לא מבינה. יום אחד שיגיע די מהר היא כבר תבין הכל...
בינתיים קיבלנו כבר את ההזמנה הקבועה לבוא לסוכה של הדודים בחג, היא בטוח תאהב לראות את הרוח מזיזה את הסכך והקישוטים הצבעוניים, סוכה זה בעצם כמו המשחק "אוניברסיטה" רק בהרבה יותר גדול ועם קישוטים שאי אפשר להכניס לפה, אבל חגיגה לעיניים זה בטוח יהיה!

גמר חתימה טובה לכולם!