כשמבטאים "אמא" בהיפוך מקבלים - מה אם.
זו כנראה דרכה של השפה לבטא את המחשבות הטורדניות של האימהות לגבי הפחדים שלנו:
מה אם הם יפלו לנו מהידים?
מה אם יהיה להם חום גבוה?
ועוד ועוד ועוד...
כאחת שמתעקשת לשמור על שפיותה (על מי אני עובדת? איך אפשר לשמור על דבר שאינו קיים?) אני משתדלת לסלק את המחשבות האלו ברגע שהן מעיזות לבצבץ.
ולמרות זאת היום היתה מחשבת "מה אם" שהטרידה אותי במיוחד והפכה לנבואה שמגשימה את עצמה: "מה אם מרוב עייפות היא תבכה ואני אשן ולא אשמע?"
הקטנה הלכה לה לישון עם התרנגולות; דקה אחרי השקיעה היא כבר בארץ החלומות.
אך בגלל קפיצת גדילה וגירויים בחניכיים לקראת השיניים היא מתעוררת המון פעמים בלילות האחרונים, ומחפשת ציצי להרגיע את הרעב והגירוי.
כבר כמה ימים אני בקושי מנקרת מדי פעם כמה דקות בכל לילה, והיא ישנה בכל הזמן הזה ואחרי כל סבב יבבה הנקה שכזה היא ישנה עמוק עם חיוך מסטולי של סיפוק ושובע, ואני מתהפכת ומחפשת את השינה שלי שברחה מהחלון.
אז היום כשהיא כבר היתה במיטה ואני ניסיתי להשאר קצת ערנית ולראות "האוס" ובכל זאת ללכת לישון בשעה של מבוגרים, צנחתי לשינה עמוקה מול הטמבלוויזיה.
כשהתעוררתי מהבכי שלה היא כבר היתה אצל אמא שלי בידיים, מה שאומר שהיא הספיקה ליבב ולא שמעתי והיבבה הפכה לבכי חזק שהביא את אמא שלי בריצה מהקומה למעלה לבדוק מה קרה, ורק אז התעוררתי בקפיצה ושלפתי שד לגורה המורעבת.
מזל שהלילה חם, כך שאני פשוט אלך לישון טופלס, כדי שהקטנה תזחל אל הציצי מתי שתהיה רעבה ולא תבכה גם אם לא אתעורר לגמרי.
בימים הקרים שהיו לנו לפני כמה ימים, התעוררתי מהחפירות והשריטות שלה בנסיון להפשיט ממני את החולצה בנסיון להגיע לציצי תוך כדי שינה.
קפיצת גדילה, כאילו ששמונה קילו בגיל 4 וחצי חודשים זה לא מספיק?
נראה לי שעד שהיא תלמד ללכת עומדות בפני שתי אופציות: או לפתח שרירי ידיים זועמים כך שאוכל באולימפיאדה הבאה להתחרות בהרמת משקולות מול הגורילות ממזרח אירופה ולייצג אותנו בכבוד, או להתחיל לברר האם יש חברות ליסינג שמשכירות עגורנים ביתיים?
----------------------------------------
קטע זה נכתב לסירוגין בין הנקה להנקה.
עכשיו אני פורשת למיטה להתמסר לחלוטין לרעבונה הבלתי פוסק של הגורה הגדלה שלי.
לילה טוב וחג שמח!!!
לפני 16 שנים. 13 באוקטובר 2008 בשעה 20:56
