מחר יש לי מבחן לתפקיד סוקרת במפקד האוכלוסין.
לפני המון שנים במפקד הקודם לא היה מבחן, היה ראיון שעברתי בחצי דקה בערך והמפקד היה על גבי ניירת וקיבלתי את המושב שגרתי בו ועשיתי הרבה מאוד כסף במעט זמן ובכיף כי נכנסתי לבתים של אנשים שאני מכירה, מי פחות ומי יותר, אבל כולם חבר'ה מהמושב.
עכשיו הכל שונה - יש למלא שאלון, לעבור מבחן וקורס של 9 ימים המפקד ממוחשב ומקלידים הכל למחשב נייד ומעבירים בתקשורת סלולרית בסוף כל יום למרכז.
לא רק המפקד השתנה, גם אני...
אז הייתי סטודנטית רווקה וחסרת דאגות פחות או יותר.
היום - אמא לגורה בת חמישה חודשים וקצת, שצריכה לדאוג לבייביסיטר כשהיא יוצאת למבחן ואם הכל יעבור בשלום - גם לזמן הקורס, לפחות את המפקד עצמו אוכל לעשות חלק מהזמן עם הגורה איתי בעגלה.
בסה"כ זה אחלה ג'וב, הרבה מאוד כסף בלא הרבה זמן, ובשעות גמישות והבטיחו לי שאקבל את האיזור שליד הבית שלי, אז זו גם הזדמנות טובה להכיר את השכנים החדשים פה.
אני גרה בכפר כבר חצי שנה ובקושי מכירה אנשים, זה לא כמו מושב בכל זאת, זה ישוב גדול מאוד ואמנם הוא מנסה להיות קהילתי אבל זה עדיין לא מרגיש כמו מקום קטן...
אז מחר אבא שלי ואשתו יחד עם אחי הקטן יבואו להיות אצלי בבית עם הגורה, ואבא שלי יקפיץ אותי למבחן וחזרה, כי אמא שלי מחר לומדת עד 20:00.
כזו היא אמא שלי, רק נהיתה סבתא וישר נרשמה לעוד תואר שני, כדי שהיא חלילה לא תרגיש שהיא מפתחת אלצהיימר או מחלות ניוון שכליות אחרות. הפעם התואר הוא בספרות השוואתית ותרגום, והסיפור הקצר הראשון שהיתה צריכה להגיש בנושא "אושר" נכתב על האושר באימהות ובסבתאות. משפט הסיום שלו היה משהו בסגנון "יש מי שיקראו לזה הפרשת ההורמון אוקסיטוצין, אני מעדיפה לקרוא לזה אושר".
התפקיד שלי הוא להעלות את המסמכים מהמחשב שלה לשלי עם הדיסק און קי שלה ולהדפיס במדפסת שלי כי שלה שבקה חיים...
כמובן שעל הדרך באתר האונ' גיליתי גם את המסלול שחלמתי עליו כל חיי, אז אני כבר זוממת לחזור ללימודים בעצמי ברגע שהקטנה תגדל מספיק וכשאמא שלי תסיים את התואר השני שלה כדי שתוכל לשמרטף כשאני אעשה את התואר שלי.
בינתיים אני אתארגן לעבוד במלוא המרץ לחסוך לשכר הלימוד לעוד כמה שנים, ובעיקר לחיתולים P-:
לפני 16 שנים. 9 בנובמבר 2008 בשעה 19:43
