וניל עם פיצפוצית

אבא שלי ואשתו, יבורכו שניהם, חתכו שניהם מוקדם מהעבודה כדי לעזור לי להגיע בזמן למבחן ולשמור על הגורה.
אחי הקטן חולה אז אמא שלו נשארה איתו בבית ואבא שלי בא להסיע אותי ולשמור על הקטנה בזמן שאבחן.
כמובן שלא היו מספרי בתים ברחוב והיה כמעט בלתי אפשרי למצוא את הלשכה, וכמובן שהקטנה דפקה חירבון ברגע שהיינו ממש ליד, אז בזמן שאבא הוציא את העגלה מהאוטו אני מהר החלפתי לה במושב האחורי, והיא היתה מאושרת, שרה לה וניסתה לנשוך את האבזם של חגורת הבטיחות.
כשהיא גילתה שהלכתי ליותר מדי זמן לדעתה היא התחילה לבכות ורק טיול בעגלה בקצב מהיר הרגיע אותה והיא נרדמה.
בזמן שאבא שלי טייל לפי הקצב שהדומית הקטנה הכתיבה, אני מצאתי את עצמי במצב שכבר שנים לא הייתי בו:
יושבת על כסא בכיתה, מחכה למבחן, מורה מסביר ומחלק את החוברת וזה היה מבחן פסיכוטכנ-איכס שכזה...
בחלק הראשון של ידיעת השפה סיימתי כמעט שתי דקות לפני הזמן, בחלק של מילוי הוראות הספקתי הכל חוץ מהשאלה האחרונה, בצורות היו חסרות לי השתיים האחרונות שהיו הכי קשות כמובן ולדעתי לא היה בהן הגיון והן נועדו לקטע פסיכולוגי כזה של " חשבת שאת גאון כי הגעת לכאן ויש לך עוד זמן? נראה אותך שוברת את הראש ומוצאת הגיון בשתי השאלות הבלתי הגיוניות האלה!!!" והחלק הבא היה תוך 10 דקות לתכנן לו"ז עם מיליון משימות שחייבים למצוא את הסדר ההגיוני לעשות אותן כדי להספיק הכל משעה עד שעה עם מגבלות של מקומות שנסגרים מוקדם או משהו שמגיע רק אחרי שעה מסויימת. בדף הטיוטה הצלחתי לתכנן את כל הלו"ז מושלם אבל לא הספקתי לענות על כל השאלות שקשורות ללו"ז אבל אני מניחה שמבט בדף הטיוטה ליד יראה להם שפיצחתי את הדבר המתוסבך הזה תוך 10 דקות.
החלק האחרון היה לקלוט הבדלים כמעט בלתי נראים ולסמן + או - לפי הצורך, בזה כבר לא הספקתי הרבה יחסית, הייתי כבר מותשת, רעבה, צמאה, והחושך בחוץ היה עבורי סימן שהגורה בטח כבר שפוכה מעייפות ובוכה לאבא שלי עד שתרדם אז הריכוז קצת ברח לי.
יצאתי מהמבחן ומצאתי את אבא שלי יושב על המדרכה ליד האוטו, ליידו העגלה עם הגורונת הקטנה שלי ישנה, היא רק שמעה את הקול שלי והתעוררה וקפצה על הציצי כאילו לא אכלה שנתיים, כמובן שכמו תמיד כשיש גירויים מסביב אז במקום רק לינוק היא חייבת להסתכל לצדדים ולראות הכל ובינתיים הציצי משפריץ כמו זרנוק לכל עבר. אבא שלי נקרע מצחוק והקטנה בעקבותיו למרות שאני בספק אם הבינה על מה אנחנו צוחקים.
במקום לישון בדרך הביתה היא קישקשה ושרה לעצמה, אבל כשהגענו הביתה אחרי הנקה קצרה נרדמה שוב...
עכשיו כל שנותר הוא לחכות לתשובה ולזימון להכשרה ולתחילת העבודה.
כל דבר ידרוש התארגנות לגורה, זה כבר כל כך אחרת כשיש ילדים, אין הרבה מקום לספונטניות...