וניל עם פיצפוצית

כבר פעמיים הגיחות שלי לת"א יוצאות מכלל שליטתי.
בפעם שעברה כשתיכננתי ללון אצל חברה, אחי יצא לאיזה סמינר טאי צ'י וביקש שנלון אצלו בדירה ונטפל בחתול אחיתופל שמחלים מתאונת דרכים שכיסחה לו כמה מהנשמות בבת אחת, והפעם כבר עמדנו לצאת לכיוון הרכבת תל אביבה כשאמא שלי הצליחה לריב שוב עם אחי (טוב, זה לא ממש קשה והם מתאמנים די הרבה על זה, לצערינו) והיא התחילה לשקול לנסוע גם לת"א ללון אצל אחותה ולבקר את גיסה בבי"ח ואז כבר תיקח אותנו אבל לא לחברה אלא לדודה כי אין לה כוחות לטיולים כי היא קמה ב 5 בבוקר, והיא אמרה שתשמור על הגורה אצל הדודה עד שאסיים לעבוד.
אני די לא התלהבתי כי רציתי להגיע לחברה ושאחותי תשמור על הקטנה, בכל זאת אחותי הרבה יותר רגועה כשהקטנה מתעוררת ואני לא שם, ולאמא שלי יש נטיה להלחץ מהבכי הזה ובמקום להרדים אותה היא מנסה למצוא דרכים לשעשע את הקטנה על חשבון שעות השינה שלה, רק שתפסיק לבכות מיד, ובעיקר רציתי להגיע לחברה...
אז ארגנתי את עצמי ואת הגורה ואמא אמרה שתקפיץ אותנו לרכבת, ובדרך הצליחה לריב עם אחי שוב בטלפון והחליטה שממשיכים לת"א, והיא כבר תשאיל מאחותה בגדים להחלפה ויש שם גם תמיד מברשת שיניים חדשה לאורחים בלתי צפויים אז היא תסתדר.
סחטתי מאמא הבטחה שבדך חזרה נעבור דרך החברה כי לא יפה להבריז ככה ברגע האחרון וגם הכנתי לה מתנה שהיתה כבר בסל של העגלה ובכלל התגעגעתי ורציתי לבלות זמן איכות עם החברה אבל ידעתי שזה כבר לא יקרה בסופ"ש הזה עם אמא בעורק הראשי.
למי שלא יודע - אמא שלי יועצת חינוכית בהכשרתה, אחותה מחנכת לשעבר. שתיהן ביחד זה כמו ישיבה של המועצה הפדגוגית, דבר שאפילו לחובבת לימודים שכמותי מעורר צמרמורות ובחילה קלה. תמיד כששתיהן ביחד אני מרגישה כמו ילדה קטנה שנקלעה בטעות מצערת לחדר המורים או לחדר המנהלת, או יותר גרוע - ליועצת ביה"ס...
זה לא מה שהן אומרות, זה הטון, טון כזה מורתי, ולמרות שאני מאוד אוהבת את שתיהן כל אחת לחוד, כשהן ביחד זה די קשה לספוג...
וכשאמא שלי עייפה וחסרת סבלנות אז בכלל היא לא הדבר הכי קל להתמודד איתו, אבל הייתי צריכה לעבוד, ולא היה לי זמן להתברבר, נכנעתי וקיוותי שזה יעבור בשלום והתנחמתי בחיבוק הצפוי לי מהחברה בדרך חזרה.

כמובן שכשהלכתי לעבודה הקטנה התעוררה, אמא שלי נלחצה ובמקום להרדים אותה חזרה בניענוע העגלה או משהו שכזה, היא הוציאה אותה לסלון שתשחק עם בני הדודים הגדולים יותר שבאו לארוחת ערב ושמה לה DVD של הטלטאביז, ומשכה את הקטנה השפוכה ערה עד שחזרתי מהעבודה. היא כבר היתה כזו היפר והפוכה כשהגעתי שלקח לי יותר משעה להרדים אותה בחזרה.

הדודה הזו גרה במרחק של שתי דקות נסיעה מזוג חברים מאוד מאוד טוב שלי שנולד להם גור סמוך ללידה של גורתי, והוא עוד אופציה לשידוך טוב עבורה, קבעתי איתם שבבוקר ניפגש כי אמא תיכננה שנצא בצהריים חזרה צפונה, היא אמרה שהיא תלך בבוקר עם אחותה לבקר שוב את הגיס בבי"ח.
אבל...
היא נרדמה ב 22:00 בערב אז שוב קמה ב 5 והיתה כבר חסרת סבלנות לחזור הביתה.
בסופו של דבר רק עברנו לכמה דקות אצל החברים כי אמרתי לה שהיא חייבת להכיר את בעלה לעתיד האופציונלי של הנכדה שלה. הוא כזה גור מתוק!!!

אח"כ קבענו עם אחותי שנעבור דרכה כי יש לה דברים לשלוח הביתה ברכב ושנאכל בראנץ' ביחד, כמובן שאמא שלי כבר היתה על קוצים שנגיע הביתה אז ביטלה את הלעבור דרך החברה בדרך הביתה למרות ההבטחה שנתנה אתמול.

הגענו אחה"צ הביתה, הקטנה התנפלה בשמחה על הצעצועים האהובים והמוכרים שלה והיתה מאושרת להיות שוב בבית, אני פרקתי ערימות של בגדים שבת דודתי שלחה עבורה ומיינתי מה עוד עולה על גורתי, מה כבר קטן והולך לתרומה דרך טיפת חלב (האחות שם מעבירה בגדים וצעצועים יד שניה לנזקקים, המקסימה הזו!) ומה כבר כל כך ג'יפה שהולך לערימת הסמרטוטים לעוזרת.

בינתיים השמש החלה לשקוע, הקטנטונת התחילה לשפשף את העיניים בעייפות, והגיע זמן טקס ההשכבה הכולל אמבטיה, פיג'מה חמה, ציצי עם שירי לילה טוב ותפילה שהיא לא תתעורר יותר מדי פעמים ויהיה לי זמן לחיות הערב. מאז שהחלו הסימנים לבקיעת שיניים הולכת וקרבה היא מתעוררת די הרבה בלילה לנשנוש ציצי חפוז כדי להרדם בחזרה, שום דבר אחר לא עובד כשאני בסביבה, לא בקבוק ולא מוצץ - רק ציצי מחזיר אותה תוך דקות לשינה עמוקה...