וניל עם פיצפוצית

כבר אין לי כוחות להיות נחמדה לכל מיני אנשים שאני לא ממש מכירה, לפעמים אפילו קשה לי להיות סתם מנומסת.

לפעמים פשוט בא לי לא לענות לאף אחד או מקסימום לרטון "תעזבו אותי בשקט".

יותר מדי לילות אני ישנה מעט מדי, זה התחיל כבר בהריון עם כל היקיצות פיפי והקושי למצוא תנוחה מתאימה ונוחה עם הבטן, וזה ממשיך עם הגורה שנוטה להתעורר מדי פעם בלילה או סתם תוך שינה מעירה אותי עם השינה הקלה שלי כשהיא מגששת את דרכה לציצי. הבעיה שלי היא שאחרי שאני מתעוררת לוקח לי זמן לשוב ולהרדם. כשהיינו רק אני ואבא שלה שגם לו יש שינה קלה ודפוקה היינו מנצלים את היקיצות הספונטניות בלילה לעוד סיבוב או שניים של תשוקה. עכשיו מעייף אותי אפילו להזכר בכל אותם לילות נטולי שינה.

יש לילות שאני קורסת ולא מרגישה שום דבר לכמה שעות, אבל כך או כך - הקטנה קמה מאוד מוקדם בבוקר, ואני קמה יחד איתה.
למרות שהיא בהתחלה משחקת לבד ולא ישר מעירה אותי, אחרי כמה דקות היא משתעממת ומתחילה לנדנד שאקח אותה לסלון ל"לונה פארק" שלה - הרחבה המרופדת היטב עם כל המוני הצעצועים והרעשנים שלה.

אני לא טיפוס של בוקר, מעולם לא הייתי וכנראה לעולם לא אהיה.
זה שאני מתעוררת בשעות האלו מתוך הרגל של החודשים האחרונים זה לא אומר שאני אוהבת את זה. אני אוהבת את הלילה ואם זה היה תלוי בי הייתי הולכת לישון לפנות בוקר בכל יום, וקמה בסביבות 10:00 לכל המוקדם.

אבל כבר הרבה זמן זה לא תלוי בי, וההשכמה המוקדמת משפיעה את השפעתה ואני לא מצליחה להשאר ערה הרבה אחרי 23:30, גם אם אני מנסה להשאר לראות משהו מעניין בטמבלוויזיה או לשמוע תוכנית רדיו אהובה. גם אם נדמה לי שהצלחתי - יהיו לי חורים רציניים של ניקורים תוך כדי האזנה או צפיה עד שאשבר ואכנס למיטה, ליד האהבה הגדולה של חיי, וארדם עם חיוך.
לקום עם החיוך הזה בבוקר זו משימה כבר יותר קשה, במיוחד אם קמתי כמה פעמים בלילה להניק או להחליף חיתול.

אמא שלי היתה פעם אחת שקשה לה לצאת מהמיטה בבוקר, למזלי זה השתנה בשנים האחרונות ולפעמים יש לה זמן לפני העבודה והיא באה ולוקחת אליה את הקטנה או יוצאת איתה לטייל ולנשום אוויר של מוקדם בבוקר ואז יש לי עוד חצי שעה להתפנק במיטה בלי הפרעה.

בימים אחרים אני מודה למי שהמציא את תוכניות הבוקר האיכותיות לילדים ב BBC פריים - CBeebies, כשהיא משחקת תוך כדי הקשבה בפעם המיליון ל twinkle twinkle little star בביצועים שונים, החל מהטוויניס וכלה בטלטאביז והיא רגועה ומאושרת, אז אני בוהה בה תוך כדי לגימת השוקו של הבוקר שלי ולאט לאט מתעוררת, או שלא ממש אבל עושה כאילו אני ערה ומתפקדת.
תוכניות ילדים באנגלית בריטית על שלל מבטאיה כולל סקוטית זה נשמע הרבה פחות מעצבן מערוץ הופ, ועל הדרך היא מקבלת גם מסרים חינוכיים וגם לומדת אנגלית. תבורך גם טיש שלנו שמצאה לי את האתר שלהם באינטרנט שעוזר למשוך אותה עוד קצת ערה כדי שלא תרדם לי עם התרנגולות. כמה שירים של הטלטאביז ועוד קצת ראזל דאזל והנה חלפה לה עוד חצי שעה של הנאה שהשכיחה את העייפות והכניסה עוד קצת שפה זרה למוח ספוג של הקטנה, שתקשיב לשפה ותלמד. אני שונאת את כל הסדרות המדובבות האלה, אני את האנגלית שלי למדתי מהטמבלוויזיה ומסרטים כשהייתי קטנה ועוד לא דיבבו כל דבר, ובעיקר מההורים שדיברו אנגלית כשרצו שלא נבין... אני מאמינה שככה גם יהיה אצלה - סרטים לא מדובבים ונדבר אנגלית מדי פעם בבית כדי שתלמד.

באתר הזה בבלוגים אחרים תקראו על כל מיני פנטזיות של קשירה, הצלפות, השפלות, שליטה ושאר מרעין בישין. הפנטזיה שלי חיוורת לעומת כל הסדום והעמורה האלו, הפנטזיה הכי גדולה שלא יוצאת לי מהראש היא פשוט לישון לילה רצוף לבד במיטה, בלי שום הפרעה, ולקום מתי שבא לי.
יעברו עוד כמה חודשים עד שאוכל להגשים אותה, אבל אני יודעת שמתישהו זה יקרה, הקטנה תלך לישון אצל סבתא ולי יהיה לילה של פינוק לישון הרבה ולבד!!!!