הכל נופל פתאום...
הגורה החליטה שנחמד לעמוד ולמה לא לנסות ללכת כבר על הדרך אם נעמדה? רק שהיא שכחה שהיא רק בת שבעה חודשים ואמנם להעמד היא יודעת כבר יופי טופי, אבל ללכת או להתיישב מהעמידה - לא כל כך.
אז כמו שחברה שלי אמרה זה הזמן שבא לעטוף אותם בניילון פצפצים (הגירסה המודרנית לצמר גפן?) או לפחות למצוא קסדת אופניים אקסטרא סמול כדי שלא לחטוף התקף לב בכל "בום" שנשמע למרות השטיחים והמזרונים והכריות שפיזרתי בכל הבית. היא תמיד זוחלת בזריזות ברגע שאני מעיזה להיות עסוקה ברחיצת כלים או שליחת הצעת מחיר ללקוח פוטנציאלי או מכינה משהו לאכול או לשתות, והיא מתחילה לטפס ולהעמד בחדר האמבטיה כשהיא נאחזת באסלה, במטבח כשהיא נאחזת במדף או כיסא, בסלון בעזרת השולחן או הספה, ותמיד בשלב כלשהו היא רוצה להתישב או ללכת משם ולא יודעת איך ואם אני לא רצה מהר ותופסת אותה רגע לפני, יש "בום" ואחריו בכי קורע לב. יש לה כבר שריטה ליד עין שמאל - היא ניסתה לטפס על העגלה והחליקה כשהיא זזה למרות המעצור, יש לה עוד כל מיני מכות קטנות מכל מיני נפילות אחרות.
בלילות היא מתעוררת שוב בבכי, הגזים אמנם עברו חלפו אבל עכשיו השיניים מציקות. שתי הותכות התחתונות כבר יצאו ולפי הבכי בלילות יש עוד בדרך. לאן היא ממהרת כל כך? נראה שעוד חודש היא כבר תרוץ למסעדת סטייקים בקצב הזה...
ולרוע המזל סבתא שלי החליטה גם ליפול אתמול, אצלה זה כבר לא נגמר בשריטה קטנה או מכה כחולה, בגיל 92 זה מסוכן יותר הנפילות האלו והיא שברה את מפרק האגן ועברה היום ניתוח. המזל שלה שזה במקום וזווית שהרופאים אמרו שמתאחה טוב ומהר יחסית והיא תוכל לחזור ללכת מהר.
ואם זה לא מספיק נפילות, אז הבוקר נפלו קטיושות ליד הבית של סבא וסבתא מהצד השני.
סבא שלי תמיד אומר בצחוק שטוב שיש זקן בבית, אם אין צרות הוא עושה...
אני חושבת שבשמחה היינו מוותרים על הצרות האלה ומסתפקים בבומים הקטנים של הגורה.
מישהו יודע איפה משיגים יריעות גדולות של ניילון פצפצים? נראה לי שאני אתחיל לרפד אותה או את כל הדירה...
לפני 15 שנים. 8 בינואר 2009 בשעה 21:08
