בכל מסכת צמיחת השיניים ריחמתי על הגורה הסובלת והיא היתה צמודת ידיים וציץ בטירוף.
בקעו שתי השיניים והכאב עבר חלף לו, והפינוק נשאר.
היא רוצה לישון רק על אמא, צמוד לציץ, סבבה, למה לא אם אפשר?
רק שיש לי עוד דברים לעשות, ועם כל חיבתי לעקרון הרצף, גם אמא צריכה לאכול, לשתות, ללכת לשרותים ולהתקלח בלי הפרעה. ושלא לדבר על לחזור ללקוחות, לשלוח מיילים עם הצעות מחיר, הרי גם העסק הוא סוג של בייבי שלי...
תהליך ההסתגלות מחדש ללישון לבד במיטה הוא קשה, קשה לה להרדם שוב לבד, היא צורחת במיטה ורוצה לאמא.
ולי קשה לשמוע אותה בוכה מבלי לרוץ ולקחת אותה לחיקי ולהצמיד אותה קרוב, הכי קרוב ללב שאפשר, ולנשק לה את הראש.
אתמול בלילה היא צרחה המון עד שנרדמה, כשהתעוררה מדי פעם הבכי הלך והתקצר, למדה שוב לקחת לבד בקבוק עם חליטת צמחים מרגיעים או מוצץ לכמה רגעים עד שנרדמה שוב.
אבל זה היה לילה ארוך וקשה.
עכשיו אנחנו בתרגולת יום, אכלה לשובע, עכשיו שתרדם לבד במיטה.
שוב צרחות. שוב לתת בקבוק, ליטוף ולצאת, שתתרגל.
הצרחות מתחלפות בשקט, יודעת שאולי היא נרדמה ואז השקט ימשך ואולי רק עושה הפסקת בקבוק ואז יתחדש שוב בן רגע.
מבטיחה לעצמי להיות חזקה, לא להשבר, להשאר כאן ולא לקחת אותה אם תבכה שוב.
תוך כמה ימים גג היא תתרגל מחדש, ולי יהיה שוב זמן לדברים החשובים, אפילו שהם פחות חשובים ממנה (:
השקט נמשך, דממה מבורכת.
הגורה ישנה.
אני הולכת להכין לי סנדוויץ' ורצה למקלחת.
הצלחנו!!!
לפני 15 שנים. 18 בינואר 2009 בשעה 8:56