וניל עם פיצפוצית

כבר חשבנו שדברים מתחילים להסתדר, שאחרי הטיפול המסור והפיזותרפיה תוכל סבתא לחזור הביתה בחודש הבא גם עם מטפלת שבאה בכל יום למספר שעות, אבל לא...
סבתא שלי שייכת אמנם לדור הנפילים, אבל כרגע זה יותר דור הנופלים.
באמצע הלילה החליטה סבתא שמפריע לה שיש שמיכה מקופלת בקצה המיטה (למי שלא יודע, סבתא כולה בקושי 1.50 כך שזה לא ממש נוגע לה ברגליים) והיא חייבת להזיז את השמיכה על הכיסא שלצד המיטה. יצאה הסבתא זפטה מהמיטה בלי המשקפיים, ונתקעה ברדיאטור ונפלה יחד איתו אמא שלי התעוררה מהבום ורצה לחדר של סבתא לראות מה קרה ומצאה אותה יושבת על הרצפה.
סבתא נשבעה שהכל בסדר ולא כואב ושיחזרו לישון.
אמא לא היתה רגועה אבל לא התווכחה ואמרה שנראה מה קורה בבוקר.

בבוקר מוקדם אמא יצאה לעבודה שסבתא עדיין ישנה, כשהיא התעוררה עליתי אליה עם הגורה לשאול לשלומה והיא אמרה שכואב אבל זה רק מכה ולא נורא והיא תיקח אופטלגין.
שום אופטלגין ושום לא נורא עניתי לה. חייבת צילום!
בכל זאת בגיל 92 וחצי העצמות לא בדיוק מה שהיו בגיל 29 וחצי.
סימסתי לאמא שלי עדכון מצב והיא יצאה קודם מהעבודה והלכה להביא מהמרפאה הפניה לצילום.

עכשיו הן בבי"ח ואנחנו בבית ממתינים לקבל דיווח מהשטח.
לפחות אולי עכשיו יאשרו לה מביטוח לאומי מטפלת צמודה שתגור איתה.