וניל עם פיצפוצית

עוד מעט היא בת תשעה חודשים, הגורה הקטנה שלי.
ילדה מופלאה וזריזה שמשאירה עשן על ספרי ההתפתחות.
היא כבר הולכת, אמנם נאחזת במשהו כדי לא ליפול, אבל הולכת.
היום דחפה את אחד הכסאות בפינת האוכל ועשתה טור דה מטבח+סלון עד שנתקלה בשטיח ונפלה יחד עם הכסא והיתה לרגע המומה עד שהתחילה לבכות, לכמה שניות בלבד, ואז חזרה לדחוף את הכסא עוד כמה דקות.
נדמה שהיא מבינה הכל.
אני מספרת לה את "מעשה בחמישה בלונים" והיא מחפשת במבטה את הבלון האדום שלה, כשמגיעים לסיום הספר בשלב שבו הילדים ואלון מנופפים לבלון "שלום שלום בלון אדום" גם היא ניגשת לבלון האדום שלה ועושה לו ביי ביי עם היד.
הייתי אומרת שאני מדושנת עונג ומשמינה מנחת רק שההיפך הוא הנכון בשלב זה.
מרוב תיזוזים שלה ואני בעקבותיה לוודא שהיא לא תולשת איזה חוט חשמל מהשקע או משחקת בכפתורי הגז אני שומרת על רמת פעילות גבוהה במיוחד, וגם לא תמיד מספיקה/זוכרת לאכול מספיק ואני הולכת ונהיית יותר ויותר רזה.
גם הקטנה מרזה ונכנסת לאחוזון ה 75% במשקל וגובה לשמחתנו הרבה.
גם ככה עם הגובה שלה יהיה לה קשה למצוא חתן, אנחנו צוחקים ומתכננים על אחד משלושת הבנים המדהימים של זוג החברים ההולנדים שלנו. ההולנדים הם עם גבוה, שם הממוצע לגברים הוא בסביבות 1.90.
היא אושר צרוף, הילדה הזו.
אור גדול בחיים שלנו.