וניל עם פיצפוצית

לכאורה השנה לקחתי את החג הזה ברגוע, לא העמסתי על עצמי יותר מדי מסיבות כדי לא להזניח את הקטנטונת, אבל בפועל אני בתזזית רצינית יותר מבשנים הקודמות, שכן לכל מסיבה במרכז ודרומה לו אני מגיעה מהחור הצפוני בו אני חיה, ומקפידה לחזור באותו יום הביתה, כדי לא ליצור חסכים/טראומות לילדה. אני לא צריכה שאת הכסף שארוויח באותן מסיבות נצטרך לשלם לפסיכולוג שלה בעוד כמה שנים.
השבוע זיגזגתי למרכז וחזרה פעם אחת איתה ופעמיים בלעדיה, מותירה אותה בידיה המסורות של סבתא האוהבת. זה לא מנע מהקטנה להצמד אלי לכמה שעות בכל פעם שאני חוזרת. אפילו לשירותים אני לוקחת אותה איתי כדי למנוע בכי של מחאה.
שבת ביליתי איתה כל היום, מהרגע שהתעוררה ועד לרגע שנרדמה וקצת אח"כ.
מחר היא באה איתי לת"א וחברה של אחותי תשמרטף עליה בטווח ראיה כשאעבוד.
בעבודה השניה לאותו יום הקטנה כבר תסתובב חופשי כי זה בגן גורים שכמותה ואין שם דברים מסוכנים ואין לה לאן לברוח/לטפס/להתהפך שם, והגננות ישימו עין עליה עם שאר הקטנטנים.
בשני אנחנו נהיה קל"ב,נטייל ברגל לפעילות פורים וחזרה (אם לא ירד גשם ואז ניסע עם השכנה).
שלישי רביעי אני אצא בצהריים ואחזור בלילה מאוחר כשהקטנה תישן, אבל את הבקרים נעביר ביחד בהרבה פינוקים ומשחקים כמו שאנחנו אוהבות.
חמישי אני אצא אחה"צ לעבוד, ואחזור בשישי בבוקר אחרי לילה לבן, אבל כייפי של עבודה. אני אנסה לנמנם קצת במשך היום כשהקטנטונת תנמנם כי גם בשישי בלילה אני עובדת עד חצות.
הייתי אומרת שבשבת הבאה אני אקרוס למיטה ליומיים, כמו בשנים עברו אחרי טירוף פורים, אבל אין מצב! כשיש גורה החיים ממשיכים כרגיל גם כשגמורים מעייפות.
מזל ששנים בהפקות ואירועים הכשירו אותי לעבור תקופות ללא שינה. קטן עלי עכשיו!
זה לא שכשאני לא עובדת ויוצאות לה שיניים אני ישנה מי יודע מה (:
הבאסה היחידה בכל הזיגזוגים האלה זה שלמרות שאני הרבה במרכז אני לא מספיקה לפגוש חברים חוץ מאלה שאני עובדת איתם.
אחרי החג נמצא שוב דרך להתמרכז למרות תורנויות סבתא.
חייבת קצת זמן איכות עם האנשים שאני אוהבת, ולא על הדרך תוך כדי עבודות.