וניל עם פיצפוצית

כי אין מצב שאני שורדת את זה פעמיים בשבוע כל השנה!

גם ככה פורים אצלי נמשך חודש לפני בטלפונים ומיילים של הצעות מחיר והזמנות עבודה, ואז שבועיים של עבודה מטורפת ואחרי זה כמה ימי קריסה.

עכשיו כשיש לי גורה אז אני חייבת להוריד הילוך, לא לקבל כל הזמנת עבודה (בשביל זה יש את נעמה שהגורים שלה כבר גדולים מספיק להשאר בלעדיה לכמה שעות ויש לה טונות משפחה סביבה שיכולים לעשות בייביסיטר, ואז אפשר להעביר לה את האובר-בוקינג), לא לענות לכל הטלפונים (כשהקטנה ישנה המכשיר על "השתק" ואני לא עונה, בשביל זה המציאו תא קולי והודעות טקסט), ולשבת על המחשב אני גם יכולה רק אם הקטנה במיטה או אצל אמא שלי.

ולמרות שהורדתי הילוך זה היה חג מטורף, המון נסיעות למרכז וחזרה, שעות של נסיעות מעצבנות, פקקים בגלל תאונות דרכים ועבודות בכביש או פרה על הפסים שתקעה את הרכבת, שעות של עבודה שלמזלי היתה מהנה ברובה הגדול, לצייר על אנשים נחמדים זה כיף! אבל הכי קשה היה אחרי העבודה, כשהיו עיכובים ושיבושים בדרך הביתה וכבר כל כך התגעגעתי לגורה שלי ורציתי לראות אותה, והכי הכי קשה היה להתנתק ממנה כדי ללכת שוב לעבודה ולדעת שלמרות שמאוד כיף לה עם אמא שלי היא בכל זאת קצת בוכה כשאני הולכת.

אתמול בלילה היתה המסיבה האחרונה לחג זה, האמת שהחבר'ה שם כל כך התלהבו שרצו להביא אותי שוב הבוקר למסיבה של הילדים, לשמחתי לא היה להם תקציב.
לא הייתי מסוגלת להתרחק שוב מהקטנה שלי. הבטחתי לה שבשבת זה נגמר ועכשיו אני לא אלך לשום מקום בלעדיה הרבה זמן.
אני יודעת שהיא רק בת תשעה וחצי חודשים, אבל נראה לי שהיא מבינה הרבה יותר ממה שחושבים.
שמחתי שיכולתי לקיים את ההבטחה מבלי להיות בקונפליקט או לאכזב את החבר'ה מהמסיבה של אתמול בלילה.

עכשיו אני באמת הולכת לבלות זמן איכות עם הקטנטונת כמה שיותר, לפצות את שתינו על כל החג הקשה הזה!