פו הדב הוא מקסים, שיר הנושא מהסרט כשהוא מנוגן ע"י תיבת נגינה לאט ובשקט הוא אחלה שיר ערש, ובכל זאת - אפילו מנורת לילה עם פו הדובון שעולה 200 ש"ח עם מיצג אורקולי המופעל באמצעות חיישני קול מצ'וכללים לא יכולים להחליף את הציצי של אמא כשבוקעות השיניים.
היו לי כנראה דרישות גבוהות מדי מדובון קטן בלי הרבה שכל, ועוד על בטריות.
מה שכן - הצעצוע היקר הזה נותן לי אפשרות להתמרח עוד קצת במיטה בבוקר כשהגורה עלי.
אנחנו מוחאות כפיים חזק כדי להעיר את המנורה והמיצג האורקולי מוקרן על הקיר והתקרה, אני מצביעה בעיניים חצי עצומות: הנה פרפר... הנה פו עם בלון אדום... הנה דבורה בזזזזזזזזזזזז... הנה טיגר עם בלונים בזנב...
הקטנה משועשעת, צוחקת, עושה שלום שלום לבלון האדום וקצת פוווווווווווו (כן, היא הפנימה יפה את "מעשה בחמישה בלונים"), ואני מצליחה להשאר במצב מאוזן עוד קצת לפני שהקטנה תחליט שהגיע הזמן לצאת מהמיטה לשחק בחוץ/אצל סבתא/בסלון ותוציא אותי מהמיטה בהרבצות קטנות שפרושן "אמא קומי!"
דיקטטורית קטנה יש לי בבית, אבל כזו מתוקה שמאוד קשה להגיד לה "לא".
לפני 15 שנים. 15 באפריל 2009 בשעה 21:44
