וניל עם פיצפוצית

הקיצוניות השניה של כל ימי העצבנות שקדמו לו בחיי...

כבר לא עצמאית לעשות מה שבא לי, איפה שבא לי ועם מי שבא לי,
מחוייבת לגמרי לגורה קטנה ומהממת שמצידה מתנדנדת בין גילויי עצמאות משלה לבין הדבקות מוחלטת אלי.

כל כך ההיפך מתמיד בימי העצמאות, אפילו לא עליתי לגג לראות זיקוקים כי חששתי שהיא תתעורר מהרעש ותבכה ולא אשמע מהגג, ואני כל כך אוהבת זיקוקים, פירומנית שכמותי.
טוב שכלובי שם קצת פה בפינה טעימה קטנה ממה שהיה בחוץ.

שיא הפעילות שלי להערב היה להכין תיק למחר, שכן יש לי משפחה שחתמתי אצלה קבע לימי העצמאות כבר בשנת 1999, מאז בכל יום עצמאות בצהרים אני מגיעה לחצר ביתם ומעסיקה את הילדים בקעקועי חינה, נצנצים וציורי פנים וגוף.
מדי שנה נוספים ילדים, אלו משנה שעברה גדלים ונהיים אנשים קטנים מנגד עיני.
זה מרגש להגיע לשם מחר, שנה עשירית ברציפות.
הצביטה היחידה בלב היא שהקטנטונת לא תבוא איתי, אחותי עובדת מחר ולא תוכל לשמור עליה כשאני עובדת, אז היא נשארת בבית עם סבתא שלה וסבתא שלי ביחד.

ההיי לייט של הערב היה למלא נצנצים מהאריזות הגדולות לערכת העבודה שלי, מה שהשאיר עקבות של נצנצים בכל צבעי הקשת על רצפת הסלון מתחת לשולחן העבודה. כמה שמטטאים את הקטנטנים האלה - עדיין הם מצליחים להסתתר בחלקם ולהדבק לכל מי שבא במגע איתם אחר כך, כך שצפויים לקטנתי המזדחלת כמה וכמה ימי זוהר מנצנצים בעתיד הקרוב.
אני צריכה לזכור להתקשר אחרי החג ולהזמין את בולינה, המצילה הרשמית שלנו לעינייני נקיון. זכרון המעמולים שהביאה בשבוע שעבר עוד שמור לי היטב בפה, אין כמוה בדברים האלו!