וניל עם פיצפוצית

מכת נמלים זו מכה שלא קיבלה מקום של כבוד (או מקום בכלל, ליתר דיוק) בסיפור יציאת מצרים, ומדי פעם נמלים זועמות מנסות לנקום את עלבון העבר.

ביום שני בלילה חזרנו, הגורה ואני, מיום סידורים וביקורים עד מאוחר מאוד.
אמא שלי סיפרה שאחי שצובע ואוטם את הבית הרטיב את המרפסת אז נכנסו קצת מים מתחת לדלת והתערבבו עם הקפה ששמתי שם כדי למנוע מהנמלים להכנס הביתה ונהיה כתם קצת כהה בבלטות שלא ירד בשטיפה. הייתי עייפה וזה לא ממש עניין אותי, מילמלתי משהו על אקונומיקה בפעם אחרת והלכנו לישון.

בשלישי בבוקר יצאנו מחדר השינה לסלון ולרגע חשבתי שאני לא לגמרי ערה כי הרצפה היתה שחורה ומרצדת. שניה אחר כך קלטתי שאלו כמות מטורפת של נמלי קציר שהמים ושטיפת הקפה עשו להם חשקים להשתלט לנו על הבית.
קשרתי את הגורה בעגלה שלה, הבאתי את המטאטא והתחלתי לגרוף את הנמלים החצופות החוצה תוך קריאת "קישתא נמלים" בקולי קולות כדי לבדר את הקטנה שלא תתעצבן שהיא קשורה בעגלה בלי טיול.

היא התבוננה במבט משועשע על המלחמה שלי בנמלים כשהיא משתעלת מדי פעם ועושה "לה לה לה לה" בקול צייצני כמו שהיא עושה בזמן שאני מקריאה לה את הנמלה של ע.הלל ("הנמלה הצטננה, השתעלה, ולא יכלה האומללה, לשיר עם כל המקהלה..." למי שחווה ילדות עשוקה חלקית ופיספס את השיר הזה).

אחרי רבע שעה או יותר של טיטוא מאסיבי, נמרץ, ומלא קללות בלב וקריאות "קישתא נמלים" ו- "נמלים החוצה!" הרצפה חזרה לצבעה המקורי וחדלה מלרצד.

שחררתי את הקטנה מהעגלה, מאוכזבת שאין טיול עכשיו, אבל אני הייתי חייבת לנוח קצת, לשתות איזה שוקו ולהרגע קודם.

בינתיים הגיע אחי להמשיך במלאכת הצביעה.
כדי שהצבע לא יכתים את המרפסת הוא שוב התיז קצת מים למרגלות הקיר, מה שגרם לנבלות הקטנות להסתער שוב על הסלון והמטבח שלנו.
העלתי את עצמי ואת הקטנה למפלס העליון, לדירה של אמא, והתקשרתי אליה בדיוק כשיצאה מהעבודה וסיפרתי לה על הבעיה.
היא לא אמרה לי "אמרתי לך" למרות שיכלה. בסוף החורף היא רצתה להזמין הדברה כי היו קצת נמלים ואני אמרתי שיש רק קצת והן בגינה אז עדיף לא להכניס רעלים לרדיוס הקרוב בגלל הקטנה.
אבל כשכל בובות הפרווה שלה מלאות בנמלים, השטיח עם הדובונים נהפך לשחור ומרצד, ועל הקוביות מטפסות בקלות כמויות אדירות של נמלות מעצבנות - כאן מבחינתי נגמרה הסובלנות והנכונות לחיי דו קיום.
באותו רגע כשראיתי את הסיוט של הבוקר חוזר על עצמו בצהרים, ונהיה לי שחור בעיניים, תרתי משמע, הכרזתי מלחמה ומוות לנמלים!

התקשרתי לרוני המדביר מהישוב הסמוך שהבטיח שהחומרים ידידותיים וגם הוא, גם המחיר שלו היה ידידותי ביותר וקבענו סיור מודרך להבוקר.

בלילה עשיתי כדבריו והעלתי לגובה את כל הדברים של הילדה שלא יפגעו מהריסוס, פניתי את כל איזור הכיור במטבח, את דלפקי השיש ובקיצור -כל מקום שבו היתה חדירת נמלים קטנטנות אי פעם, ובבוקר הוא הגיע בדגמ"ח וכובע ב', שזוף וחייכן ומוכן ומזומן לקיום מצוות השמד את הנמלים.

הראתי לו את קן הנמלים שעד לפני יומיים היו אטרקציה ידידותית, והיינו מגיעות ומביאות להן פירורים ושאריות, רק שישארו בחצר ולא יכנסו הביתה, אבל ברגע שהן הפרו את הברית הן גזרו את דינן בעצמן.

רתמתי את הקטנה לעגלה ויצאנו לטייל, עם הנחיות לחזור רק אחרי שהריסוס יתפוגג. השארנו לרוני את הכסף וברחנו מהסביבה.

טיילנו לנו בישוב, ראינו פרפרים בשלל צבעים, חתולים וכלבים, ציפורים מכל מיני סוגים ונהננו מאוד.
כשחזרנו הביתה מצאנו מעט פגרי נמלים פה ושם, אבל בגדול - הכל היה נקי!
העברתי שטיפה על הכל להסיר שרידי רעל, כפי שהסביר לי רוני, והחזרתי הכל למקום כדי שיהיה אפשר לחזור לחיים שפויים נטולי נמלים.