התנגן לי השיר הזה של הביטלס בראש היום כשמי שבאמת עזרו לי היו שתי חברות ממש ממש טובות.
הקטנה משלשלת כבר יומיים, אמא שלי ידעה להציע רק להתקשר לאחות כשיפתחו את המרפאה.
שום תרופות סבתא, בקושי עזרה לחתל כשהקטנה צרחה.
בהתחלה לא הצלחתי לתפוס את אבא שלי בטלפון, מזמן כבר קלטתי, עוד בילדותי, שאם יש בעיה בשיעורים או משהו כזה באים לאמא, אבל אם כואב או עצוב או משהו באמת באמת קריטי - זה הזמן לפנות לאבא. הוא המטפל האמיתי במשפחה, הוא זה שנותן את החיבוק הכי חזק וחם ואת הנשיקה הכי מרפאה תמיד.
אז כשאבא לא ענה דיברתי עם החברות שלי, אחת בעצמה אמא לשני בנים מקסימים והשניה אמא לעלמת חן גדולה כבר, אבל מומחית לקטנטנים מתוקף תפקידה.
כבר יש שיפור, ומחר על הבוקר נביא למרפאה דוגמיות קקי לבדיקה ונמתין בסבלנות כדי שבוודאי יגידו לנו שזה הוירוס ההוא ואין מה לעשות חוץ מלחכות כמה ימים ולדאוג שלא תתיבש הקטנה.
מיובשת היא לא, צמודה לאינפוזיית ציצי בכל הזדמנות, ומוצצת קרח בצורת צדף שבתוכו חליטת קמומיל ולואיזה עם קצת סטיוויה להמתקה.
הבעיה הגדולה היא הישבן האדום בצורה שגורמת לישבני בבון בתקופת החיזור להראות חיוורים לעומתה. גם לזה נמצא פתרון הקוואקר בזכות החברה.
אז רוב היום הקטנה מסתובבת בבית חשופה לבריזה הקלה, ואני אחריה עם דלי וסמרטוט, מנקה את הפיפי והקקי שיוצאים חופשי על הרצפה, וכשנהיה כבר אדום מדי היא מקבלת מארז קוואקר בחיתול להרגיע קצת את האדום אדום הזה שבאחוריה הקטנים והעדינים.
משמים באה אלינו אנפת בקר צעירה והתנחלה במרפסת לשעתיים בערך, התבוננה בעניין רב בגורת האדם שהתבוננה בה בעניין רב לא פחות. מדי פעם היא נקשה במקורה על הזגוגית או ניפנפה בכנפיה והתמתחה, אך לא נבהלה כשהקטנה התקרבה ונשארה בסביבה.
אפילו כשהגיעה החתולה האפורה עם מחשבות ציד בראשה הקטן והמשופם לא נרתעה האנפה האמיצה והבריחה אותה בשניה בניפנופי כנף ודקירת מקור קלה.
זה היה כמו סרט טבע שרואים בערוצי המדע רק אצלינו במרחק נגיעה.
עזר לשכוח קצת את ההתעסקות בקקי ולתת לנו תחושה טובה.
לבר המצווה של הבן דוד לא הלכנו, זה נראה לי לא מתאים כשהקטנה משלשלת וסובלת.
נראה את כולם בהזדמנות אחרת. העיקר שהקטנה תנוח, תשתה הרבה ותהיה בריאה במהרה!
לפני 15 שנים. 9 ביוני 2009 בשעה 20:22
