סוף היום, הגורה מרוחה בשאריות אוכל מארוחת הערב, הבגדים רטובים ממשחקי הבריכה שלה במרפסת, והגיע זמן האמבטיה.
גם ככה היינו בקומה למעלה אצל אמא שלי, אז מילאנו את האמבטיה הגדולה, לפנק את הקטנה בהרבה אמבטיה. הרבה קצף - כמובן! שורה של ברווזוני גומי בגדלים שונים, ושטיחון למניעת החלקה עם כוכבי ים נפרש לכבודה.
הקטנה מאושרת במים, משחקת, מקשקשת בתינוקית, משפריצה מים...
פתאום תנועה מהירה ולמרות השטיחון למניעת החלקה יש מעידה קטנה ומכה בשפה העליונה.
מיד פרצה בבכי, בעיקר כי נבהלה, גם כי קצת כאב בשפה שחטפה מכונת קלה מהברז.
עטפתי אותה במגבת גדולה ורכה והוצאתי מהמקפיא נשכן קרח שתכרסם וירגיע את הכאב ואותה.
ירדנו לחדר השינה, חיתול נקי, פיג'מה, והיא עם הנשכן הקפוא בפה וביד, מכרסמת בהנאה.
החליטה הילדה שהגיע הזמן לציצי של לפני השינה, שמטה על הבטן שלי את הקפוא קפוא הזה, הצמידה שפתי קרח לפטמה השמאלית, אחזה ביד קפואה את הפיטמה הימנית ומוללה אותה.
ברררררררררררררר!
הלו, פיצפונת, אמא לא בעסק, אמא לא רוצה סשן קרח במיטה!
לפני 15 שנים. 7 ביוני 2009 בשעה 19:34