וניל עם פיצפוצית

אני קיטשית עד זוועה,
מודה באשמה...
פרח קטן, הכי פשוט, אפילו סביון, אפילו וירטואלי - יכול לרגש אותי עד דמעות.

האקס האחרון שלי אף פעם לא הביא לי פרח, אפילו לא סתם פרח שקטף מאיזה אי תנועה או שיח בגינה שלו או של מישהו אחר.
עד היום זה יושב לי בבטן, איזו טינה כזו שהוא לא הביא לי פרח למרות שידע עד כמה אני אוהבת.

וזה לא משנה ממי קיבלתי את הפרח ואיזה פרח.

סביון עם המילה או המילים הנכונות יכול לרגש יותר מאשר זר ענק של ורדים.
לא שאני אסרב אי פעם לזר של ורדים, בעיקר לא לורודים עם הריח המשכר הזה...
(:

כל פרח או זר פרחים שקיבלתי מתוייק אצלי בזכרון במקום מיוחד:

הזר שאמא הביאה לי ביום ההולדת ה- 19, כשחזרתי מהצבא, זר ורדים ורודים שאני הכי אוהבת, עם גיפסנית לבנה לקישוט.
את הרקפת שאחותי קטפה לי כשהיתה קטנה מכדי לדעת שזה פרח מוגן ואסור לקטוף,
הסביון המעוך מאחי האמצעי,
הפרח מחוט התיל החלוד שהכין לי החבר שלי בצבא כי לא מצא פרח אמיתי בבסיס באותו רגע,
הכלניות ליום ההולדת ה - 30 מאמא, זר ענק במיוחד של כלניות באדום, ורוד וסגול ששלחה לי הביתה כי אני גרה רחוק עכשיו יחסית,
הפרח שהחבר שלי בגיל 23 עצר באמצע כביש הומה כדי לקטוף אותו באי תנועה בחיפה וכולם צפרו לו והוא שם ז' והלך לקטוף לי את הפרח, הדביק לי נשיקה ורק אז המשיך לנסוע,
והעציץ עם הרקפות ממישלי לחנוכת הבית לפני שנה, והזר הענק והיפה מסי מאסטר ויערה ליומולדת שנה שעברה, והעציץ היפיפה הפורח מטיפוס והוטי...
והורד הבודד מכנען כשישבנו ושתינו בריזר בים, והורד שהביא לי מחזר לא מזמן, והיו עוד... לא שכחתי אף אחד, כי בשבילי כל יום שאני מקבלת בו פרח ובמיוחד אם הוא בא עם הקדשה - הוא יום מיוחד.
וכן, לא סתם פתחתי את הקטע עם סביון, כי היום זר של סביונים, עם אחד שהוא כבר "סבא" ריגש אותי באופן מיוחד.