וניל עם פיצפוצית

זה היה מוזר, כל כך שקט ומוזר...

כמובן שאני הייתי על אוטומט, אספתי את הצעצועים בזחילה שקטה והנחתי אותם לאט ובשקט במקום, הטלוויזיה דלקה כרגיל - כמעט בלי קול, וכשהתקלחתי השארתי את הדלת חצי פתוחה "כדי לשמוע אם היא בוכה"... כוחו של הרגל.
בכל פעם שהלכתי לשירותים הצצתי למיטה שלה "לבדוק שהכל בסדר" והמיטה היתה ריקה וזה הרגיש מוזר בכל פעם מחדש.

היה מוזר לישון בלי שהיא איתי בחדר, ולמרות העייפות המטורפת התהפכתי קצת במיטה, לא רגילה למצוא תנוחה שנוחה לי, לא רגילה לא להרגיש אותה לילה שלם, בלי לשמוע אותה ממלמלת מתוך שינה, לפעמים אפילו מייללת כחתול או נובחת חזרה לכלבי השכונה תוך שינה.

ב 06:00 אמא הביאה אותה אלי למיטה אחרי שהיא קראה לי ורצתה ציצי. היא פשוט אמרה "אמא" "ציצי" הגאונה הקטנה שלי.

זה היה כיף להתפנק איתה, להסניף אותה, לנשנש אותה (והיא אותי :).

בפורים ובעוד כמה הזדמנויות כשיצאתי לעבוד בערב היא ישנה בלעדי, אבל אני לא הייתי בבית אז זה לא הרגיש לי מוזר, חזרתי לאוטומטים של העבודה, ורק בזמנים המתים של ההכנות והנסיעות שלפתי את הסלולרי ולא יכולתי להפסיק להסתכל על תמונות שלה ולהתגעגע.
גם הלילה מצאתי את עצמי מסתכלת שוב ושוב באלבום שלה. למרות העיניים הנעצמות.

אני אמא דבק (:

גם עכשיו אני מגניבה כל הזמן מבטים עליה, מתמוגגת מלראות אותה מעסיקה את עצמה כל כך יפה.
היא לוקחת ספרים ומספרת לעצמה סיפורים, מוציאה שרשראות וצמידים מתיבת התכשיטים שלה ומתגנדרת (טוב שאמא שלי מתאבזרת, ממני היא לא יכלה ללמוד להתגנדר ככה, אני נטולת תכשיטים), היא שרה לעצמה שירים בקול הצרוד החמוד שלה (כן, אמנם היא לא בכתה הלילה, אבל הקול הסקסי נשאר), מטפסת על כדי המים המינרלים המלאים שליד המי-עדן בר, מתופפת עליהם תוך כדי שירה.

זה מטורף, האהבה הזו ליצורה הקטנה המתוקה הזו. התמכרות מטורפת לחיוכים שלה, לצחוק המתגלגל, לפרצופים המתוקים, לקול הקטן והמתוק (ככה הוא כשהיא לא צורחת ומגיעה לדציבלים של פטיש אוויר מחובר למערכת הגברה של איצטדיונים).
אני פשוט תופסת את עצמי בכוח להשאר כאן ולא לרוץ ולכווצ'ץ אותה עלי מרוב חיבוקים.
זה בריא ומרתק, גילויי העצמאות האלו שלה, כשהיא משחקת כל כך יפה ויצירתי גם מבלי שאהיה שם לצידה. מספיק לה לסובב את הראש מדי פעם לראות שאני כאן, לחייך אלי ולהמשיך במשחק.

עוד מעט היא תתעייף ותבוא להתכרבל ולנמנם, וכשתקום ניסע לביקורים משפחתיים בנהריה.
את הסבתות היא ראתה שלשום, אבל אחי היה בת"א השבוע ואותו היא לא ראתה והיא מתגעגעת אליו נורא. הוא יצטרף אלינו לארוחת צהריים בפינגווין, לחגוג יומולדת 93 לסבתא הקטנה גדולה.