ביום ראשון אני נוסעת לאילת, לעבוד.
זה צילומי השלמות לסדרה שצילמנו בפסח ובמשך כל הקיץ, ואם לומר את האמת, חוץ מלכמה חבר'ה בודדים שם - אני ממש לא מתגעגעת, זה היה די סיוט.
כל כך לא בא לי שוב לעבוד עם הבמאי הקריזיונר הזה, יש בו סאדיזם לא בריא להתעלל בשחקנים הילדים בשביל הקטע, ובאנשים שלא רוקדים לפי החליל שלו ולא נעמדים לדום מתוח כשהוא נכנס ובעיקר בבנות שלא סוגדות לאגו הענק שלו.
ככל שיום ראשון מתקרב אני נהיית עייפה יותר ויותר, זו עייפות של בריחה, של לא לרצות לחשוב על זה, וזה לא עוזר... טלפונים מהמלבישה שעוברת סרטים משלה עם ההפקה הזו, וטלפונים מההפקה להגיד לי איזה סצנות מצטלמות ולא לשכוח להביא דם ופלסטרים ודמעות וחומרים לצלקות וכל מה שצריך.
למזלי לי לא אכפת - אצלי הכל בתיק הגדול והכבד שלי תמיד, לכל מקרה שלא יבוא. אני אוהבת להיות מוכנה תמיד ואחרי שקלטתי את הראש של הבמאי הדפוק הזה על אחת כמה וכמה, תמיד יש עלי כל מה שצריך ויותר.
מזל שזה רק 3 ימים הפעם, מזל שזה באילת, עיר שעושה לי טוב...
לא שיצא לי להינות ממנה, בטח שוב נהיה בבית הנטוש והמטונף הזה כל הזמן או מקסימום נצא קצת למגרש הכורכר שמול המשטרה, לא רחוק מאיפה שגרתי פעם, בשנים היפות שגרתי באילת.
זו עיר עם זכרונות, המון זכרונות...
העבודה המדהימה במלון, עם צוות הבידור המקסימים שאנחנו בקשר עד היום, הרבה שנים אחרי... האהבה הארוכה ביותר שלי עם הקוסם האילתי שבימים האלה עוד פרחה, האמא המקסימה שלו שאני מקווה לפגוש הפעם, הצלילות... כמה צללתי כשגרתי שם, הלוואי ויכולתי לצלול בתדירות הזו ובמחירים האלה גם עכשיו (כמעט כל יום וחינם :)...
אני אהיה חייבת לתקן את האיכסה שיעשו לי הצילומים שם ולחזור לחוויה מתקנת של חופשת צלילה באילת בקרוב. אין כמו אילת בסתיו, כשאין כמעט תירים והשמש עדין זורחת ומחממת וכל כך שקט ונעים שם.
אני רוצה להגיע לשם לחופש ולא לעבוד...
לצלול, להשתזף בלי חלק עליון, להתפנק במלון.
ברגע שיגיעו כל הצ'קים מהקיץ אני הולכת להזמין לי חופשה!
לפני 19 שנים. 28 באוקטובר 2005 בשעה 9:54
