וגם למי שפונה אלי...
לא סתם השקעתי במילוי הפרופיל שלי, ויש שם הרבה מילים מתחת לציצים, צבועות יפה ומקושטות כדי שיהיה כיף לקרוא.
ואם בגבולות ביקשתי במפורש לא לפנות אלי ב"היי" או "מה נשמע?" וככה בדיוק פניתם אלי אז למה אתם מצפים כתגובה????
אפילו לא קראתם את הפרופיל שלי כמו שצריך ובאתם אלי בהפלצה בנאלית.
היום קיבלתי תירוץ מיוחד "לא צריך, גם ככה אני נראה לי חוזר להיות ונילי אז לא בא לי להשקיע" או משהו כזה...
נראה גבר ונילי מצליח למשוך בחורה ונילית בלי להשקיע לפחות בהתחלה...
הגברים של היום...
כמה מעטים מכם יודעים לחזר, לגרום לנו את הסקרנות הזו לפגוש את האיש שמאחורי המילים...
כשמבקשים מכם לספר על עצמכם אתם נוקבים בגיל, מקצוע, ומפרט טכני של הגוף שלכם... ומי אתם מבפנים? מה מבעיר בכם אש? מה מעורר בכם חיוך? הרי אלו הדברים החשובים לנו באמת.
לפעמים יש בי געגועים לפשטות של פעם, לתקופות החיזור הארוכות של חלופת מילים מהלב אל הלב... לפרחים... להשקעה בלהכיר באמת מי מולכם ולא רק תשומת לב למפרט הטכני של הקליפה.
ישר רוצים לדבר בטלפון, ישר להפגש... תנו לנשום, תנו להכיר, תנו לנו להסתקרן...
לפני 19 שנים. 28 באוקטובר 2005 בשעה 11:41