השבוע שעבר טמן בחובו כל כך הרבה סיבות למסיבות, ביום שלישי ארוחת ערב מלאה בחברים שאני הכי אוהבת, בחמישי הערב למען הקהילה שמארגן בן ובשישי - השיא - מפגש הכלוב!
כולי הייתי בבהתרגשות ואז...
יום שני בערב, אני אצל ניל הוניל, משחקים טאקי (5 נצחונות רצופים שלי:), והרגלים שלי מתחילות לכאוב... חשבתי לעצמי שהגזמתי בשיטוטי באותו יום ונתפסו לי השרירים.
פתאום כואב גם בשאר הגוף וגם בראש, ניל בא לתת לי נשיקה שלא יכאב לי - וכמעט חוטף כוויה. יש לי חום, מסתבר... והגרון גם מתחיל לכאוב.
במקום לבלות ישר נסעתי לאמא.
ככה עושים כשחולים.
אם את חולה והחבר שלך מטפל בך - תהיי בטוחה שתוך יום הוא נדבק ונהיה חולה פי שתיים ממך עם פי 10 צורך בתצומי. כי הרי גבר לא חולה ככה סתם - הוא גוסס! ואז זה לא משנה אם את חולה, כיוון שהוא גוסס - את צריכה לטפל בו!
למודת נסיון ברחתי ברכבת הראשונה צפונה - לאמא!
התחפרתי תחת שתי שמיכות פוך, כן כן, פוך באמצע אוגוסט, כדי להזיע את המחלה החוצה.
מרק חם תוצרת אמא, אספקת תה רותח עם דבש ולימון וכמובן- איך אפשר בלי התרסיס לגרון של מכוורות יד מרדכי עם פרופוליס ומרווה רפואית...
ידעתי שלפחות לעבודה ביום שישי אני חייבת להגיע אחרת אני בצרות, וקיוויתי שאני אהיה מסוגלת להגיע גם למפגש הכלוב, אבל אחרי 3 שעות של ילדים צורחים התמוטטתי חזרה במיטה כשניל הוניל המתוק שלי עושה לי נעימים ויחד ראינו את טקס הפתיחה של האולימפיאדה עד שנעצמו לי העיניים.
נחתי כל היום והעייפות הזו לא עוברת...
שיגמר כבר הקיץ החם והדביק הזה ואני אוכל לנשום לי בשקט
לפני 20 שנים. 14 באוגוסט 2004 בשעה 17:30
