וניל עם פיצפוצית

אני מאוד אוהבת לשחק, רק תנו לי טאקי, דוקים, טריוויה ועוד אי אלו משחקי קופסא - ואני מרוצה!

לא אכפת לי אם אני מנצחת או מפסידה כל עוד כיף לי לשחק. אני משתדלת לשחק עם אנשים שאני אוהבת, כך שקל לי לפרגן להם כשהם מנצחים.

לצערי יש כמה אנשים שבלתי נסבל לשחק איתם, כשהם מפסידים הם מתחילים למלמל שיש פה רמאות, שהקלפים מסומנים וכו' וכו', ניחא זה, אבל כשהם מנצחים - אז בכלל הם נהיים בלתי נסבלים בשחצנותם.

מכירים את הכדורגלנים האלה שרצים ורוקדים ריקוד מלחמה אינדיאני על כל גול שהבקיעו? הכרתי אחד שכדורגלן מצוי זה פראייר לידו.

אנשים כאלה מוצאים לי את כל הכיף מהמשחק, ואני אעדיף לקרוא את מלחמה ושלום בשפת המקור (ולא להבין שום דבר) ורק לא לשחק איתם שוב, גם אם אני אדע בוודאות שאני מנצחת אותם.

יחד עם זאת, אני אעדיף לשחק איתם מאשר להתמודד עם אותם אנשים שמשחקים משחקים לא הוגנים, משחקים ברגשות של אנשים, נוטעים בהם תקוות אך לא עומדים מאחורי המילים שלהם.

מבטיחים להתקשר ולא מתקשרים, ממציאים סיפורים: נרדמתי / היו לי אורחים שבאו פתאום / הרגשתי לא טוב / הכלב אכל לי את שיעורי הבית וכו' וכו' וכו'...
לסיפור הראשון אנחנו נוטים להאמין, השני מעורר ספק אך עוד נותנים הזדמנות, בשלישי וברביעי כבר אנחנו מבינים שמשחקים בנו... שוב...

בהתחלה שמעתי את הסיפורים האלו מגברים שסיפרו אותם לי, ובמקביל גברים אחרים שסיפרו לחברותי סיפורים שכאלה, ולאחרונה נראה כי גם הבנות לא חפות מלספר סיפורים, שכן אני שומעת גם מחברי ממין זכר על בנות ש: מאוד עסוקות בעבודה / הרגישו לא טוב / באו אליהן אורחים / סבתא שלהן שברה רגל / נחתו אצלהן חייזרים בחצר - והכל ברצף של ימים ספורים...

אם לא מתאים - תגידו, "את/ה נחמד/ה אבל לא הטיפוס שלי..."

אם מתאים - וואלה, תפרגנו לנו ולעצמכם וזרמו עם זה, רק דברים טובים יכולים לקרות למי שאמיתי עם עצמו והסביבה, בלי סיפורים=בלי שקרים, זה חוסך הרבה איכסה גם אם לא יצא מזה הרומן של המאה, מקסימום הכרתם אדם חדש.

כבר אמרתי פה פעם שאני נאיבית??? (:
מה? לא יותר כיף ככה? בלי מסכות (חוץ מתחפושת), בלי סיפורים (אלא אם הם נועדו לבדר) ולהיות הכי אמיתיים עם האנשים שסביבנו?

הרווחתי בחיי הרבה אנשים טובים, שהיינו חכמים להגיד אחד לשני שזה לא מתאים בקטע רומנטי, אבל נשארנו חברים טובים, אנשים שלא סיפרו לי סיפורים, אנשים באמת טובים באמצע הדרך!