סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

וניל עם פיצפוצית

המהדורה האינטרנטית של חיי עם הפיצפוצית החדשה.
כן, זהו בלוג ונילי לחלוטין! (טוב, אולי מדי פעם יתפלק איזה פיצפוצון אבל זה בטוח לא דבר שבשגרה המשפחתית הרגועה שלנו)
לפני 15 שנים. 21 ביולי 2009 בשעה 21:32

בסוף העבודה השניה להיום, ישבתי לי ליד חדר האוכל הנטוש של הקיבוץ וחיכיתי להסעה.

פתאום נזכרתי שלפני עשור וחצי ישבתי בכל בוקר כמעט ממש באותה נקודה וחיכיתי להסעה אחרת - לאוטובוס שמגיע ל"אורנים" ללימודי חינוך לגיל הרך.

הייתי במקום נאכסי אז, בזוגיות לא מוצלחת, חונקת, והלימודים היו בשבילי מקום טוב בתוך כל הגועל. מקום שבו יכולתי להיות אני, לצחוק עם החברות, להיות יצירתית, לחלום...
הייתי מתחילה את הבקרים בבחילה, לפעמים גם בהקאות.
לא היה סיכוי שזה בגלל הריון, כי סקס לא היה בזוגיות הגרועה הזו. נפלתי על אחד שלא ממש תיפקד, ואת כל החרדות שלו הפיל עלי באחיזת חנק.

חצי שנה החזקתי מעמד עד שלא יכולתי יותר .
הרגשתי שזה הופך לענין של חיים ומוות עבורי, הרגשתי שאני מבפנים כבר כמעט מתה לגמרי.
עזבתי אותו, את הקיבוץ, וחזרתי הביתה.

פתאום יכולתי לנשום עמוק כל הזמן, פתאום יכולתי לצאת עם חברות ולרקוד ולצחוק גם אחרי הלימודים מבלי לחטוף תחקירים לגבי איפה הייתי ועם מי דיברתי. לקחתי את החופש שלי בחזרה!

ואז גם הקאובוי שלי הגיע לגיחה קצרה ומענגת בארץ וקיבלתי פיצוי הולם לתקופת היובש הממושכת.
מבחינתי זה היה משהו שהיה חייב לקרות כי לא הספקנו קודם, ואין לי מושג מה זה היה מבחינתו.
מי חשב בכלל אז שעשור וחצי אח"כ תהיה לנו כזו בת מהממת?
ומה זה משנה היום, כשהתוצאה כזו מוצלחת?

בעבודה הראשונה היום אחת האימהות סיפרה לי שהיא תזונאית ומנחת קבוצות הרזיה, סיפרתי לה שלמדתי תזונה קלינית טבעית וחילטרתי בציורי פנים וגוף לפרנסתי, כשאיכשהו יצא לי לאפר כנמר ופרפר את שתי האחיניות של ירין שחף והוא פיתה אותי לקריירה באיפור.

כשאני מהרהרת ונזכרת כמה דברים חשבתי פעם שאעשה "כשאהיה גדולה" ומה באמת יצא בסופו של דבר, תמיד עולה על פני חיוך.

אני לא מורה ולא גננת,
אין לי גן אמנויות מיוחד, אני גם לא תזונאית ילדים,
אין לי בעל וארבעה ילדים כמו שחשבתי פעם שיהיו לי,
אני לא גרה במושב,
ואני הכי מאושרת עם מה שיצא לי בסופו של דבר.

מאושרת מהעבודה הכייפית שלי, מאושרת מהחופש שיש לי, מאושרת בילדה היחידה אך המדהימה שלי ולא מרגישה שחסר לי דבר.
לא נראה לי שאם הייתי בוחרת בנתיבים אחרים שהתחלתי ללכת בהם ועזבתי אז משהו היה יכול להיות יותר טוב.

לא סתם בחרתי את הבחירות בחיי או שהן בחרו בי בצורה קוסמית זו או אחרת.
ואני יודעת באמונה שלמה שבסופו של דבר החיים מנתבים אותי תמיד למקומות הכי נכונים וטובים עבורי ולאושר המושלם.
עובדה - אני כבר שם!

בלוסום​(לא בעסק) - וואו.. תודה לך על ההצצה לעולמך! פשוט שמחה לראות שאת כל כך מאושרת היום }{
לפני 15 שנים
sera - איזה מהממת
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י