היתה יממה קשה אצלינו.
לקטנה יוצאות שיניים טוחנות.
מה זה טוחנות, טוחנות לה את הצורה! למסכנונת שלי...
שילשולים וחום שבקושי יורד וויכוחים עם אמא שלי לגבי מינונים של נורפן. אני יודעת שהיא רוצה בטובת הילדה אבל היא שוכחת שמינון יתר לא בריא ופוגע בכבד (כשהיא נרדמת עלי בבקרים אני רואה את תוכנית הבריאות של ערוץ 10, זה לא שאני מבינה גדולה, אבל זה טוב ללמוד דברים).
אז בין סירופ לסירופ עשיתי לה אמבטיות פושרות ואפילו עיסוי בוודקה כמו שהאחות אנה במרפאה המליצה. סבא היה נהנה להריח אותה ככה, הוא יודע להעריך וודקה ואלכוהול בכלל, אבל נשארנו בבית כי לא גוררים ילדה שמצב הרוח שלה נע ונד עם הטמפרטורות לימי הולדת, אפילו שזה סבא.
נראה שיש רגיעה, היא ישנה טוב הלילה, החום ירד (ואני ממשיכה להתגנב בשקט לנשק ולהרגיש שהיא לא רותחת לי בידיים) וזה מרגיע.
מקווה שימשיך ככה.
מחר בכל מקרה נקפוץ למרפאה שהרופא הנחמד יבדוק שהכל בסדר.
מקסימום סתם עשינו טיול ובדרך הביתה נעבור בחנות החיות לעשות פרצופים עם האף לארנבונים, ולקנות איזו גלידה טובה בדוכן גלידות הגורמה האורגניות אם היא כבר לא תשלשל.
אחי ואחותי היו פה ובקושי היינו יחד, רק ברגעים שהקטנה הרגישה טוב היינו איתם והיא הצחיקה את כולנו עם ההצגות שלה, הקשקשנית הקטנה, אבל ברגע שהחום עלה אז התחיל המרתון להוריד אותו כל עוד הוא לא מרקיע לשחקים עם אמבטיות פושרות, ולהרגיע את הקטנה ולנסות לשפר לה את המצברוח.
בימים האלה כשהיא קוועצ'ית היא לא אוכלת כמעט כלום, רק ציצי היא רוצה. מזון מנחם אמיתי. צמוד צמוד ללב של אמא שמתהפך מרוב כאב על שאין מה לעשות כדי למנוע ממנה לחוות את כאבי הגדילה.
יודעת שכשירגע והשיניים תצאנה אז נצטרך מחדש להרגיל אותה לישון שוב במיטה שלה, ובלי ציצי באמצע הלילה, אבל כשהיא ככה הפוכה לי, אין כזה דבר לא לתת לה ציצי וחיבוק, ללטף כל הלילה ולהרגיע "אמא פה, הכל בסדר, הכואב יעבור"
לפני 15 שנים. 15 באוגוסט 2009 בשעה 22:38
